פסק דין של בית המשפט העליון עשוי להביא לסיומם של מו"מ ומחלוקת בני 22 שנים בין חברת מוצרי הבטון סלע לבין רשות מקרקעי ישראל. במרכז המחלוקת: קרקעות של רמ"י בהן משתמשת סלע כחלק מהמפעל שלה באזור התעשיה הצפוני של אשקלון.
סלע רכשה בשנת 1990 את הקרקע עליה עומד המפעל, ובשלב כלשהו החלה להשתמש - ללא היתר - בקרקעות סמוכות. בשנים 2001-1998 ניהלו רמ"י והחברה מו"מ על החכרת הקרקעות הנוספות לסלע, אך הוא עלה על שרטון משום שרמ"י הכפילה במהלכו את דמי השימוש שדרשה (מ-233,000 שקל ל-419,000 שקל) וסלע סירבה לשלם סכום זה.
בשנת 2004 הגישה רמ"י תביעה לסילוקה של סלע מן הקרקעות הנוספות, אך הדיון בה לא הסתיים עד היום - שכן הוא עוכב עד להכרעה בתביעה שהגישה סלע בשנת 2010 להכיר בזכותה לחכור את הקרקעות. לאורך השנים עלו בתוהו כמה נסיונות להגיע להסכם, ובשנת 2016 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת
רחל ברקאי) את תביעתה של סלע לאחר שנקבע, כי לא נחתם חוזה מחייב בינה לבין רמ"י.
השופט
יצחק עמית דחה (יום א', 19.4.20) את ערעורה של סלע, לאחר שקבע גם הוא שלא נחתם הסכם בין הצדדים - שכן הוא לא קיבל כנדרש את אישור ועדת הפטור, שהותנה בתשלום דמי השימוש. עמית מדגיש, כי רמ"י לא התנהלה בתום הלב המצופה ממנה, כאשר העלתה במפתיע תוך כדי המו"מ את גובה דמי הניהול הנדרשים; גם סלע אינה טלית שכולה תכלת, אך חובת הגינות יתרה מוטלת על רשות ציבורית, הוא מציין.
מבחינה מעשית, ממשיך עמית, הפתרון הטוב ביותר הוא לסיים כעת את המו"מ ולהחכיר את הקרקע לסלע ל-49 שנים. יש לאפשר לה לשלם את דמי השימוש ודמי חכירה לפי הסכום שהציעה רמ"י בשנת 2016, ובסך-הכל - 9 מיליון שקל. על סלע להודיע בתוך חודש האם היא מקבלת הצעה זו, ואם תסרב או שהצדדים יגיעו להסדר אחר - המו"מ יגיע אל סיומו.
השופטת
דפנה ברק-ארז מוסיפה, כי יש לראות את אישורה של ועדת הפטור לא רק כתנאי מתלה לקיומו של הסכם עם רמ"י, אלא כחלק מהליך ההתקשרות עם הרשות. עוד היא מעירה, כי פשוט הדבר שמי שמשתמש בקרקעות המדינה - חייב בתשלום דמי שימוש. השופט
עופר גרוסקופף הסכים עם עמית וברק-ארז. את סלע ייצגו עוה"ד עדיאל גיצלטר, תמר צחק ועמירם גיצלטר, ואת רמ"י - עו"ד חגית שפיצר.
