הלחץ של קירשנבאום
עצוב היה לראות את המתקפה המילולית של
מוטי קירשנבאום כלפי השר
סילבן שלום בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10. כל אותם אלו שלא צפו בתוכנית הפסידו רגע טרגי-קומי המלמד הכל על מצב השמאל בימים אלו. הדיון עסק באופציית המו"מ עם סוריה ובאפשרויות השונות לפיתוח המו"מ.
המנחים ה-"אובייקטיביים" ירון לונדון ומוטי קירשנבאום ידועים בעמדותיהם השמאלניות-קיצוניות ואינם לא מסתירים זאת, אלא שכנראה תוך כדי הדיון עם השר שלום קפץ לקירשנבאום הפיוז השמאלני: "מה אתה מציע לסורים תמורת שלום?" נשאל השר שלום כנאשם, ולונדון הוסיף ושאל "האם תרד מכל הגולן עד לגבול עם הכנרת תמורת שלום?".
סילבן, שבא כנציג הממשלה, לא התבלבל וענה כי אי-אפשר לעשות שלום עם מדינה התומכת בטרור והעוזרת להבריח נשק ואמצעי לחימה רבים לחיזבאללה בעודה תומכת גם באירן ובחמאס. על כך שאל אותו מוטי קירשנבאום שאלה שהייתי מכנה ושם אותה בקטגוריה מיוחדת - קטגוריית שאלות ה"נניח": "נניח שסוריה תפסיק את מדיניות הטרור ולא תתמוך באירן ובחמאס, האם אז תשקול ירידה מרמת הגולן?"... שאלת הנניח של קירשנבאום הזכירה לי את הקטע מהסרט "גבעת חלפון אינה עונה" כאשר המח"ט שואל את סרג'יו קונסטנצה: "איזה הודעה תעביר בקשר במידה והמצרים יתקרבו?",
עונה לו סרג'יו: "אני לא מבין איזה אינטרס יש להם לבוא לפה". אומר המח"ט: "נניח שהם באים לפה". עונה סרג'יו על שאלת הנניח: "אז נניח שהעברתי את ההודעה בקשר".
כאשר שואלים שאלות היפותטיות, גם מקבלים תשובות דומות, "נניח שהסורים יפסיקו לסייע לטרור?"... נו באמת, מר קירשנבאום, אתה מעלה על דעתך שהסורים באמת ובתמים מתכוונים לכך? והאם חיזבאללה מתכוון להניח לנשק וללחימתו בנו? ומה עם החמאס? ומה בנוגע לידידנו האירני ה"מתון", המנהל דיאלוג בימים אלה עם חוסיין אובמה? אולי ניתן כמה ג'סטות לאחמאדינג'אד בכדי שיפסיק את הכחשת השואה ואת יצור הגרעין ובכלל, אולי יפסיק להילחם בנו כבר? למה לרתום את העגלה לפני הסוסים, אדון קירשנבאום?
לענייננו - בתוכנית, לאחר שהשר שלום ענה כי גם במידה שיזנחו זמנית את הטרור, אין הוא מוכן לסכן את עתיד המדינה ולמסור לסורים את הגולן. או אז קפץ הפיוז השמאלני לקירשנבאום. הלה טען: "הנה! זו ההוכחה שאתם מבלפים ועושים מניפולציות... אתם לא באמת רוצים שלום והסורים בחיים לא יסכימו לכך...". לרגע חשבתי שאני צופה בשידורי הטלוויזיה של מפלגת הבע'ת הסורית ולא בערוץ 10 (למרות שההבדלים לא גדולים כל-כך). לא זכורים לי מקרים מההיסטוריה, שבהם הצד המותקף שהתגונן וניצח במלחמה "שילם על ניצחונו" במסירת השטחים שכבש/שיחרר לצד שתקף אותו ואחר-כך הובס! לא היה דבר כזה בהיסטוריה!
לא מזמן נאמה הקנצלרית של גרמניה אנגלה מרקל וטענה שיותר משליש מאוכלוסיית גרמניה הם פליטים או צאצאי פליטים שגורשו מאדמותיהם כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, שבה הפסידה גרמניה
אשר הייתה הצד התוקף ופתחה במלחמה. 5 מיליון גרמנים גורשו מחבל הסודטים, 12 מיליון גרמנים גורשו משלזיה (כיום שטח פולין), 4 מיליון גורשו ממזרח פרוסיה (שטח רוסיה כיום) ועוד כמה מיליונים גורשו מאלזס ולורן (כיום צרפת), גם מהונגריה ומרומניה גורשו גרמנים ולטעמי, כל הגירוש מכל אותן מדינות היה מוצדק, שהרי רוב מוחלט של הגרמנים תמך בהיטלר בהתלהבות רבה ועל כך מגיע להם העונש, אפילו לאותם אלו הנקראים בימינו "חפים מפשע". לכן, לערבים שהתנפלו עלינו ורצו לחסל ולהשמיד אותנו, מגיע לפחות אותו העונש (גירוש) שנעשה לגרמנים. דרך אגב, בניגוד לערבים, הגרמנים לא דורשים זכות שיבה כמו שדורשים הערבים אצלנו... רק אצלנו יש מין מחלה כזו בשמאל, שהצד המנצח יוצא אשם על ניצחונו ועליו לשלם לצד התוקפן שאותו ברוב חוצפתו העז לנצח...
ההיתממות של ירון דקל
אם חשבתם שקירשנבאום הוא הלחוץ היחיד, טעות בידכם. ירון דקל דיבר בתוכניתו "הכל דיבורים" עם המשפטן
אמנון רובינשטיין ודן עימו על "השפעתם של הפוליטיקאים" היושבים בוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה.
כידוע, יושבים בוועדה השר לשעבר משה ניסים (אשר כבר מזמן אינו ח"כ), ח"כ
יריב לוין, עוד שלושה נציגים מהאקדמיה ומבית המשפט. כלומר - מתוך כל חמשת חברי הוועדה, רק שניים מזוהים עם מה שמכונה "פוליטיקאים", בעוד שאר המשתתפים חסרי עמדה פוליטית משלהם?! הייתכן כי אין להם דעה פוליטית משלהם?! הרשו לי לנחש ניחוש פרוע, כי עמדתם כנראה הפוכה לגמרי לעמדות הפוליטיות של ניסים ולוין. אך כלפי דעותיהם, ירון דקל ה"תמים" לא מתייחס, כי כידוע "השפעת הפוליטיזציה" בוועדה נוגעת, איך לא, רק לאנשי ימין.
הצביעות של טלי ליפקין-שחק
טלי ליפקין-שחק, אשת הרמטכ"ל לשעבר
אמנון ליפקין-שחק, הופיעה בתוכניתו של המגיש ה"איכותי" עודד בן-עמי. אומנם טלי היא אשתו של האיש שהבטיח לעם "להחזיר" את החיוך לפנים, אך מסתבר שהיא מחזירה את החיוך לפנים הרבה יותר טוב מבעלה אמנון. בתוכנית התעמתה "הגברת עם החיוך" עם אשתו של אחד המילואימניקים שכתבו מכתב מחאה למג"ד ולמח"ט נגד פינוי מאחזים של יהודים.
ליפקין-שחק תקפה את אשת המילואימניק במילים קשות: "את לא יודעת איך דמוקרטיה אמורה להתנהל", "את, בעלך והמילואימניקים שחתמו על המכתב פוגעים באושיות החוק במדינה" וכולי וכולי... ואני, שצפיתי בשידור ולאחר שטלי החזירה לי את החיוך לפנים, חשבתי שאולי היא שכחה את הסרבנות של מכתב הטייסים שקיבל בזמנו כותרות אוהדות וחיוביות מכל אותם אמצעי תקשורת שעכשיו כה מזדעזעים. למה אז לא שמענו את גברת יושר ליפקין-שחק?
אלו הן רק דוגמאות בודדות מתוך ים האימה והפאניקה שאחזו בשמאל. אותו שמאל מבועת שרואה, למרבה הצער, שחלומו להמשיך ולאחוז בבתי המשפט, בצה"ל ובשאר האליטות ומוקדי הכוח מתחיל להתערער... אותו שמאל מבועת שרואה כי דרכו המדינית הוכיחה עצמה ככשלון קולוסאלי... לכן הם כל כך לחוצים!
לא מספיק שהם לא נבחרו בבחירות, גם מעז הימין שנבחר על-ידי העם לקחת מהם את הצעצועים הקבועים שלהם - בית המשפט העליון, צה"ל ובתקווה שיהיו גם שינויים באקדמיה (שבה יש סתימת פיות לאנשי ימין), שינויים בתקשורת המגויסת לטובת השמאל, הפרקליטות, המשטרה, הבג"צ, הפקידים עובדי המדינה, שינויים בכוחו של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה (שהוא שלוחה וקבלן משנה של בית המשפט העליון) ועוד היד נטויה.
הלחץ של אנשי השמאל הוא ההוכחה שהימין צועד בכיוון הנכון. היתמיד בצעידתו זו? ימים יגידו.
