יש לנו "ים" של כותבים - סופרי עיתונים, באתרי האינטרנט (ים... זה "אוקיינוס") ובכלל, לא חסרים לנו כאלה. באינטרנט למשל, כותבים הכל - החל מהגיגים ומה כדאי לעשות כאשר סובלים מעצירות, וכלה בבעיות פוליטיות ועל הנעשה בעולם. ככלל, מרוב עצים לא רואים את היער, הגם שלא ניתן להבין איזה יער.
בהקשר ל"מורשים" לכתוב (אותם אלה המאשרים את פרסום מאמריהם) - הללו מצמצמים את מספר הכותבים, כמובן. שכן, כאן נכנס הגורם של פסילת הרבה כותבים, מאחר שאלה אינם עומדים בכללי השפה התקנית ויש להסתכל על כך מכמה היבטים של הדרישות בנידון, ומעניין וגם מדאיג במה עוסקים בעולמנו. כאן זה עורר בי אסוציאציה למקרה הבא:
ההוא שיש שריפה בביתו, כאשר פרצו הכבאים לביתו אחוז להבות, מצאו אותו כאשר הוא עומד על כסא ומיישר את התמונות על הקיר...
האסוציאציה האחרונה באה לי בעקבות הכתיבה ומה כותבים. שכן, ההוא שכותב על עצות בהקשר עצירות, כותב על-פי כללי השפה התקנית ולכן דבריו מתפרסמים; ולעומתו, הכותב על נושאים אקטואליים, שלא אחת נוגעים לחיים ממש ואמנם מבינים היטב את דבריו, מה גם שיש בהם מסרים חשובים וגם חמורים. אלא מה? דבריו של האחרון לא יתפרסמו כי אינם עומדים בדרישות השפה התקנית. נוכח הבעיות הרבות במציאות שרבים חשים וגם עוברים אותן. אכן זו בעיה...
לסיכום, יש הרבה עיוותים בעולמנו והאחרון, שהוא חמור וגם יכול להיות קשור באובדן חיים, כאן לא יעזור דבר - השגרה חייבת לנצח.