השמאל הפוליטי
כל הכבוד לראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שאישר - בניגוד לתכתיב האמריקני - הוספת יחידות דיור בשכונת גילה. יש לקוות כי הוא יעמוד בנחישות ובהתמדה על הרחבת היקף הבנייה בשכונה, לפחות כמו על פתיחת חניון קרתא בשבת.
עם זאת, העובדה שהשמאל במועצה העירונית תומך במדיניות זו - בניגוד לשמאל בכנסת המגנה את הבנייה - אומרת דרשני. נראה כי הכל פוליטיקה, ולחוקים - על-פי השמאל - יש צבע, גזע ודת. אילו ראש העירייה היה חרדי, או דתי, יש להניח שההתנגדות הרועמת של השמאל במועצה הייתה מקיר לקיר. לעומת זאת, כאשר מדובר בבנייה ערבית בלתי חוקית היא זוכה לתמיכה פעילה חסרת פשרות של השמאל.
מתברר כי עמדת השמאל מוכתבת על-ידי אינטרסים פוליטיים ואישיים מובהקים, ואינה מתבססת על עקרונות אידיאולוגיים. גם הפעם התמיכה היא בגלל ברקת החילוני, כמובן. סיבה אפשרית נוספת היא שתושבים רבים בגילה נמנים עם חוגי השמאל.
מפגינים נסחפתם
החילונים, שהפגינו בירושלים נגד החרדים, הביעו את אכזבתם ומורת רוחם מהיעדרותו של ראש העיר, ניר ברקת, בהפגנה, ומתחו ביקורת על כך.
נראה כי החילונים בעיר, עדיין נתונים באופוריה של תעמולת בחירות לניר ברקת החילוני. הם שוכחים, כי מרגע כהונתו ראש העירייה הוא אישיות ממלכתית, של כל תושבי העיר, ואסור לו להשתתף בהפגנות פוליטיות. ברקת פעל אפוא נכונה כשלא השתתף בהפגנה, כפי שלא השתתף בהפגנות החרדים.
לא ברור גם כיצד הפגנה של אלפיים איש בלבד הפכה בכלי התקשורת להפגנה של אלפי אנשים, ואף הגדילה לעשות כותרת אחרת, שהכריזה על הפגנת ענק. עיתונאים נסחפתם!
געגועים ללופו
הסקר, שהזמין לאחרונה ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שלפיו רק 22% מרוצים מתיפקודו, מוכיח את האימרה הידועה, כי אי-אפשר לעבוד על כל הציבור כל הזמן. פתיחת חניון קרתא בשבת - שהפך למותג של ברקת החילוני - ואפילו מספר אירועי תרבות, לא די בהם כדי לטשטש את עקבות מצב הניקיון בעיר ולא את העימותים הדתיים החריפים בעיר.
כזכור, אחד הדגלים הראשיים שהניף ניר ברקת, מעל ספסלי האופוזיציה, במלחמתו נגד ראש העירייה הקודם, אורי לופוליאנסקי, היה נושא הניקיון בירושלים, אולם מתברר שדברים שראינו משָם לא רואים אצל ברקת כראש עירייה. שנה חלפה מאז כהונתו, ואין כל חדש במצב הניקיון בעיר. יש הבטחות, יש ועדות, אך אין כמעט קבלות בשטח.
במצב כזה לא נותר אלא להתגעגע ללופו. מעֵבר לסיסמא שטבע "פשוט לתת שירות" - שהעלה במידה ניכרת את רמת השירות לתושבים - בזמנו שרר דו-קיום מופתי בין חרדים לחילונים והעיר הייתה שקטה. בתבונה ובכשרון רב הוא ידע לשמור על המירקם העדין בין האוכלוסיות השונות בירושלים, ואף שיפר את מצב התיירות בעיר. וכל זאת בנועם ובצניעות האופיינית לו.
יתר על כן, בקדנציה שלו התקיימו לא מעט אירועי תרבות בעיר, דוגמת יריד חוצות היוצר, יריד חוצות העיר, הופעות אומנים ופסטיבלים שונים. למי ששכח, לופוליאנסקי הוא שהביא לפריחה תרבותית של מרכז העיר לאחר תקופת הפיגועים. גם החמשושים בסופי שבוע (לא בשבת) דומני נולדו בתקופתו. בנוסף לאיש יש זכויות בפתיחת שערי מפעל אינטל וביסוסו בעיר. אז מי אמר שהכל היה שחור בירושלים?
הכתובת על הקיר
דומני כי לא פחות גרוע ממעשה ההתערטלות של תלמידי התיכון הניסויי בטיול השנתי, גרועות הן תגובות הטוקבקיסטים למעשה הנלוז. די בתגובות אלה של אנשים, שלא רק שאינם מביעים הסתייגות מן המעשה, אלא תומכים בו במובהק - כשהם אינם מבינים על מה הרעש - כדי להסביר את הרקע הבלתי חינוכי שממנו צומחות אותן התנהגויות מגונות.
אלא שגרוע מכך, שאין מדובר רק בתמיכת תלמידים במעשה, אלא אף בתמיכתם של הורים ומורים(!), המצביעה על התופעה כדַי נורמטיבית ובלתי חריגה מבחינתם. זאת במיוחד לאור העובדה, כפי שהם מציינים, שהתלמידים המעורטלים לא פגעו לרעה באיש, לא השתכרו ואף לא הגיעו לממדי החשיפה הגופנית המדאיגה והבלתי מבוקרת כמו בפייסבוק.
חבל שאותם הורים ומורים, האמורים לשמש דמויות חינוכיות, אינם מודעים למרחק הקצר שבין התפשטות התלמידים לתופעות האלכוהוליזם, הסמים והמתירנות. כדאי לזכור, שגם החשיפה הפומבית בפייסבוק נעוצה תחילה באותה התערטלות חסרת הבושה במסגרת הבית-ספרית, והלגיטימציה הרחבה שהתופעה זוכה לה. הכתובת רשומה בגדול על הקיר, ושרק לא יאמרו אחר-כך 'לא ידענו'. מי אמר שצניעות היא מילה גסה?
חרדים לצניעות
התעצמות המעמד הנשי בחברה החרדית לא היא שהולידה את חוקי הצניעות הנהוגים בחברה זו.
חוקי הצניעות, כולל תופעות כמו - הצנעת שמות הנשים, איסור על תמונות נשים בעיתונות, והפרדה בין נשים לגברים - היו קיימים מאז ומתמיד בקרב החרדים. מה שכן, נשים חרדיות בעבר היו מוצנעות יותר בבית (כל כבודה בת מלך פנימה), וכיום הן פעילות הרבה גם מחוץ לביתן, דבר שהביא על-פי התפיסה החרדית לצורך בהפרדה יתרה של הנשים כמו באוטובוסים.
אגב, הפרדה בין המינים - גם במרכולים וברחובות - נהוגה בקהילות חרדיות בחו"ל, דוגמת קהילת מונסי ועוד. ראוי לציין כי ההפרדה מקובלת על הנשים בקהילה, שעל-פי חינוכן והשקפת עולמן אינן רואות בכך השפלה.
