אני שמח להיות עמכם כאן, אחרי שנחתי יממה, יחד עם יואל אסתרון, יוג'ין קנדל, אהרון פוגל ועם כולכם.
אני יודע שאתם מתעניינים בנושא הכלכלי, אבל יש פה הרבה גורמי תקשורת שמעוניינים בדבר אחר, אז בואו נשחרר אותם ונוכל לדון בענייני הכלכלה.
בשבוע שעבר קיבל הקבינט החלטה יוצאת דופן, להשהות את הבנייה החדשה ביו"ש למשך 10 חודשים. קיבלנו את ההחלטה הזאת מתוך השיקולים הלאומיים הרחבים ביותר וכן מתוך רצון להתניע, להתחיל מחדש, את המו"מ לשלום עם הפלשתינים. אני מבקש להבהיר שבהחלטה הזו לא התכוונו לעצור את המשך החיים הסדירים ביו"ש, ולכן ההחלטה הזו אינה חלה על 2,500 יחידות דיור שכבר נמצאו בבנייה והיא גם אינה חלה על 492 יחידות דיור נוספות שאישרנו את בנייתן לאחרונה. ההחלטה הזו גם איננה חלה על כיתות, גני ילדים, בתי כנסת ומבני ציבור אחרים שייבנו תוך כדי התקופה. אבל אני יודע שההחלטה לא לאשר בנייה חדשה, מעבר לכך, היא החלטה לא קלה, היא לא קלה למתיישבים, היא לא קלה לי, היא אפילו קשה.
המתיישבים ביו"ש הם חלק אינטגרלי מהעם שלנו, הם תורמים, הם משרתים, הם מתנדבים, הם אחינו ואחיותינו. ולכן אני מבקש להבהיר להם ולכלל אזרחי ישראל, לשכנינו הפלשתינים ולכל הקהילה הבינ"ל, דברים שאמרתי בצורה מפורשת למנהיגי העולם: ההחלטה הזו היא חד-פעמית והיא זמנית, בדיוק כפי שכתוב בהחלטת הקבינט וכפי שהבהרתי גם בפורומים סגורים וגם בפורומים פתוחים - אנחנו נחזור לבנות בתום ההשהיה.
עתיד ההתיישבות ביו"ש ייקבע אך ורק בהסדר הקבע לשלום ולא יום אחד לפני כן. אנחנו צריכים להתחיל במו"מ לשלום כדי להשלים אותו ואני מקווה שהפלשתינים יפסיקו את סירובם לפתוח בשיחות שלום. הם זקוקים לשלום הזה לא פחות משאנו זקוקים לו.
אנחנו זקוקים גם לצמיחה כלכלית. לפני שנה היינו במצב של משק ברמת אי-ודאות גדולה. היו שהקבילו אותו למטוס שנמצא בצלילה והיה צורך לעצור את הצלילה ולשנות כיוון. במידה רבה עשינו את זה, אבל המטרה שלנו היא לא רק לבלום נפילה, אלא להמריא. ההמראה הזו תהיה כרוכה בכמה וכמה שינויים. המשך הרפורמות בשוק ההון וחיזוק המנוע המרכזי שלנו, מנוע העדיפות הברור שלנו בהיי-טק. יש הרבה שינויים והתאמות שצריך לעשות שם. אבל זה לא מספיק.
הדבר המרכזי שאנחנו עומדים לעשות מיד זה שינוי יסודי בכל מה שקשור ברישום נכסים, בתהליך התכנון והרישוי של הבנייה. אתם צריכים לשאול, כי אני שואל את השאלה, איך ייתכן שהמדינה שלנו, שהמרכיב של מוצרי הידע בכלכלתה הוא הגדול ביותר בעולם, זה המרכיב שתורם הכי הרבה להעשרת הכלכלה, הוא נותן ערך מוסף עצום. איך ייתכן שאנחנו ראשונים בעולם באופן יחסי לאוכלוסיה ביצירת מוצרי ידע ואנחנו נמצאים רק בעשירייה השלישית בהכנסה לנפש?
טוב, יש לזה כמה הסברים. הסבר אחד הוא סכום חטאי העבר. היו לנו הרבה בעיות בעבר, אנחנו גוררים שובל ארוך. הוא מתבטא בראש ובראשונה ביחס חוב-תוצר.
יש כאן חדשות טובות. אנחנו הורדנו את חוב התוצר שלנו, היו לנו הרבה דיונים על כך. אהרון פוגל אתה הזכרת את הדיונים שלנו ב-2003 כשנכנסתי למשרד האוצר, היינו אז מעל 100 אחוז יחס של חוב - תוצר, היום ירדנו בעשרות אחוזים, עשרים אחוז בערך, קצת יותר. אחרים עלו והשתוו אלינו, זה לא מעודד אותנו, אבל מה שחשוב שהוכחנו יכולת לרדת במהירות רבה מאוד עם המשקולת הזאת שישנה על הגב של הכלכלה הישראלית, אבל זה רק סימן לעתיד. אנחנו יכולים להמשיך להוריד את החוב הזה. אבל זה לא מספיק, אנחנו צריכים להיכנס, ומבחינות רבות זה מה שאנחנו עושים כרגע, נכנסים לתוך המועדון הזה של המדינות המפותחות. היעד שלנו, דיברתי עליו כבר לפני למעלה מעשור בכהונה הראשונה שלי כרה"מ, היא להיכנס ל-OECD.
אנחנו במאמצים שמוביל שר האוצר יובל שטייניץ, העושה עבודה חשובה מאוד בעצוב הכלכלה, בהעברת התקציב הדו שנתי, בעסקת החבילה במשק ובצעדים אחרים, אנחנו עושים מאמץ גדול להתקבל ל-OECD, אני מקווה שלקראת הכנס הבא שלכם נוכל כבר לבשר שהדבר הזה נעשה. למה? משום שאנחנו רוצים כניסה של השקעות למשק. לא רק כי אנחנו רוצים להימנות במועדון הזה, כי זה יוקרתי או כי יהיו כל מיני סטנדרטים שיחייבו אותנו, שהם חשובים ונכונים. לא רק בגלל זה. הסיבה העיקרית היא שיש מאגר עצום של קרנות בעולם שיש להם הנחיה פשוטה, יש להם קריטריונים שאומרים שהם יכולים להשקיע במדינות מפותחות, במדינות OECD. מן הרגע שאנחנו נהיה בקטגוריה הזאת ייפתח הפתח לכניסה פוטנציאלית של כסף הרבה יותר גדול לתוך השוק הישראלי.
אנחנו צריכים השקעות, והשקעות באות מתוך יציבות וודאות. סיפקנו יציבות וודאות למשק בשמונה חודשים האחרונים, אני חושב שזה ברור, אבל עכשיו אנחנו צריכים להמשיך לספק זאת, בכמה וכמה דברים שדיברתי עליהם, ובמיוחד בדבר העיקרי שאנחנו עומדים לעשות בחודשים הקרובים. אתם תוכלו לעשות כנס חצי שנתי ותוכלו כבר אז לראות מה קרה בחצי שנה הזאת. מעכשיו תעשו כנס חצי שנתי, אני מציע את זה לכל אמצעי התקשורת הכלכליים. ואגב, אני רואה בהתפשטות של כלי התקשורת הכלכליים בישראל כדבר מאוד מבורך, שינוי מאוד חשוב בחברה הישראלית ובעמדה התחרותית של ישראל בעולם. זה חשוב שהדיון בנושא הכלכלי יתפוס חלק מרכזי בהוויה הישראלית וגם במערכת החינוך שלנו.
ובכן, מה אנחנו מתכוונים לעשות? אנחנו הולכים לעשות מהפכה, אנחנו כבר בעיצומה של מהפכה עצומה בכל מה שקשור לתכנון ובנייה. צריך להבין למה אנחנו חייבים להיכנס למהפכה הזו. משום שמשאב עצום של הכלכלה - הקרקע - חסום, זה משאב עצום. כדי להבין מה יש בקרקע, אני נדרש, באמת מישהו הזכיר את , כי א הרננדו דה סוטו, אני קראתי כמה וכמה מהספרים שלו. אז הרננדו דה סוטו מדבר על כך שבקרקע יש אוצר בלום, אבל זה אוצר מת אם הוא לא משוחרר. להבין מה המשמעות של קרקע, ערך הקרקע, לפי כמובן מצב המדינה. אם תיקחו את ההון של האנשים העשירים ביותר בעולם, תיקחו את ההון של כל אחד מהם ותראו מה זה קונה בארה"ב. זה קונה 2-3 בלוקים במנהטן במקרה הטוב. בקרקע יש הון עצום, אבל אם ההון הזה חסום הוא לא יכול להשתחרר.
במדינה שלנו אני אומר לכם שהוא חסום במידה רבה. לא רק אני אומר את זה, מי שאומר את זה זה הבנק העולמי שבדוח שלו, שנקרא "דואינג ביזנס", אנחנו מדורגים במקום 120 בתחום רישוי הבניה. הזמן שלוקח לקבל היתר בנייה במדינת ישראל, ויש לי חדשות מצוינות בשבילכם, היינו מדורגים מקום 160 ברישום הנכס, והיום קפצנו, זינקנו למקום 147, אי שם בין אנגולה וזימבבווה. נדמה לי שאנחנו מקדימים את בוליביה, יש לי כבוד רב למדינות האלה כמובן, אבל אנחנו רוצים להגיע בסופו של דבר, בסיכומו של דבר למקום אחר.
הדברים האלה חוסמים פעילות כלכלית ענפה. וזה אומר שכל הצמיחה שהייתה פה בשנים האחרונות, שהיא תולדה של הרבה רפורמות שנעשו כאן, שעשינו אותן, הצמיחה הזו של ממוצע של 5 אחוז בשנה, למעשה הייתה צמיחה שלא היה כלול בה המרכיב הזה של משק הנדל"ן.
לכן יש פה הזדמנות משום שיש פה גם דרישה, יש פה ביקוש שלא נענים לו, ויש פה אי וודאות עצומה, כיוון שלוקח כ"כ הרבה זמן, עשינו שקט, ביקשתי מצגת שיציגו מהם השלבים שאתה צריך לעבור כדי לקבל היתר בנייה במדינת ישראל. אמרתי תעלו לי את זה על שקף. אז התחילו בשקף אחד מאוד צפוף, עבורו לשקף השני, המשיכו בשקף השלישי, נדמה לי שזה נגמר בשקף הרביעי, היו שם עשרות שלבים, וכל מיני חיצים חזרה כי כל אחד יכול לערער, זה חוזר וחוזר וחוזר ונתיב הייסורים הזה הוא לא רק קוריוז, הוא לא רק חוסר נוחות ליזם או לאזרח.
הוא פשוט בולם צמיחה אפשרית בכלכלה, הוא מוסיף המון אי וודאות למשקיעים, הוא מוסיף עלויות למשקיעים, הוא מקטין את היקף הקרקע הזמין לבנייה, הוא מגדיל את מחירי הדירות, הוא יוצר פערים חברתיים עצומים. אין קצב ותנופת בנייה בפריפריה, ולכן הפערים גדלים. וכיוון שערך הקרקע הוא בעצם המרכיב העיקרי בתיק הנכסים של כל בן אדם, כשהקרקע מתרכזת במרכז, ובפריפריה אין למעשה בנייה ואין ערך כי אין נגישות ואין בנייה, הפערים החברתיים בין הצפון למרכז ובין הדרום למרכז, הולכים וגדלים. לכן יש פה גם מדיניות כלכלית, גם מדיניות חברתית וגם מדיניות לאומית שחייבת להשתנות בתנופה רבה, וזה מה שאנחנו עושים.
הדבר שעשינו במושב הקודם של הכנסת הוא להעביר את חוק ממ"י. זה שלב הכרחי - לא מספיק -אבל הכרחי. איך אתם יודעים שהוא היה הכרחי? משום שהייתי מוכן בעצם לסכן את עתיד הממשלה על כך, אני לא אחזור ואפרט מה עשינו, אבל היה ברור לי שאם אנחנו לא מעבירים את זה שאר השלבים לא יתבצעו.
מה הולך להתבצע השנה ? מאות אלפי אזרחי ישראל הולכים לקבל בדואר או באינטרנט שאלון שבו הם יסמנו וי אם הם רוצים לשנות הסטטוס של הקרקע שלהם. הם יהיו בעלי הדירות, בעלי הנכסים, כך, באבחה אחת. אז קודם כל אנחנו משנים את מצב הרישום של הנכסים, ושנית בחוק ממ"י אנחנו מגדילים את היצע הקרקע, זה הדבר הראשון. הדבר השני שאנחנו הולכים לעשות, אנחנו כבר עושים, אחת לשבוע בערך אני נפגש עם צוות שרים וצוות מקצועי ואנחנו מקדמים, לא בהסתר, כל אחד יודע את זה, רק שלא שמים לב לזה, אנחנו מקדמים שינויים מרחיקי לכת בוועדות המקומיות וגם בקרוב בוועדות המחוזיות. אלה שינויים של קיצור תהליכים, פישוט תהליכים ושקיפות. אני רוצה להבהיר שאין לנו שום סיבה לפגוע כהוא זה בצורכי איכות הסביבה והמנהל תקין, להיפך.
אני תמיד שואל, כל רפורמה מתחילה בשאלה אחת פשוטה, מישהו חייב לשאול שאלה אחת: למה לוקח כ"כ הרבה זמן לקבל היתר בנייה ? למה לוקח כ"כ הרבה זמן לתכנן כביש או רכבת? למה? למה זה לוקח שנים? אם אתם בשווקים הפרטיים והיו אומרים לכם יש איזה פרויקט, עכשיו תיקחו כמה שנים לתכנן. או ביחידה צבאית היו אומרים יש איזה מבצע שצריך לתכנן. שנים נתכנן אותו? באיזו חברה עסקית לוקח שנים לתכנן מהלך? יש דבר כזה? שנים על גבי שנים. מה כבר יש שם לתכנן? אין תהליך שאני לא יכול לכווץ אותו, אני אף פעם לא הבנתי את זה. כשנכנסתי לסקטור הציבורי הסבירו לי זה לוקח המון זמן, אמרתי למה, אמרו לי כי יש המון שלבים. שאלתי למה, אמרו כי יש הרבה מתנגדים, אמרתי למה, למה אתה לא יכול לכווץ את כל הדבר הזה ? למה כל משרד וכל מחלקה בתוך משרד יכולה לקבל זכות וטו על התהליך בשרשרת אינסופית ?
התשובה היא שאין שום סיבה שמונעת לפשט את התהליכים האלה בלי לפגוע באינטרסים הלאומיים שלנו.
ובכן, אנחנו עושים את השינויים הללו, אנחנו בתוך מהפכה עצומה בכל מה שקשור לשוק התכנון, הרישוי והבנייה במדינת ישראל. הדבר הזה כולל גם הפקעות לכבישים והדבר הזה יזרז מאוד את פיתוח הנגב והגליל.
אנחנו משקיעים השקעה גדולה מאוד בתשתיות וזה הולך לקרות. אנשים לא כ"כ מאמינים שזה הולך לקרות, כי קשה להם להאמין שרבים מהתהליכים, לא רק אישור מרפסת, זה לא רק בניית פרגולה, לא רק תוספת של 25 מטר בבית בתוך המסגרת המותרת, אתה לא תצטרך לקבל אישור, אתה תוכל לרשום את זה, להודיע באינטרנט הודעה ולעבור הלאה. זה עומד לקרות. אבל זו דוגמה אחת. חלק מהדברים ייקחו 45 יום, וחלק מהדברים ייקחו 90 יום ויהיו עוד הרבה הפתעות.
זה לא באמת הפתעות, הציבור פשוט קשה לו להאמין שאנחנו הולכים להיפטר מכל דרג המאכרים הזה, מכל דרג הביורוקרטיה הנושאית הזה.
אני מדבר מתוך ניסיון משום שבד"כ אחרי שדברים מתבצעים, אחרי שיש כבר כביש 6, אנשים אומרים איך הסתדרנו בלי זה? אבל אני מדבר על כביש 6 אחר. לפני קצת למעלה מעשור עשינו כביש 6 במה שקשור במטבע זר. הסבירו לנו, הסבירו לי כרה"מ בשנים 1996-7 הסבירו לי שזה יהיה אסון אם אנחנו נפתח את שוקי המטבע, ואני חשבתי שזה יהיה אסון אם לא נפתח את שוקי המטבע, זאת אומרת שנבטל את הפיקוח על המטבע הזר.
אני חייב לציין לשבח את פעולתו של הנגיד פישר שעושה עבודה מאוד חשובה בעניין הזה. אני שמח שהיה לי הכבוד להזמין אותו, ואני גם שמח שהיה לנו המזל שהוא הסכים לבוא הנה כנגיד. אז הוא שומר, הוא מפקח, עושה עבודה מאוד טובה. אבל את כל המערכת הלילנבלומית שהייתה פה אנחנו חיסלנו ביום אחת באיבחת חרב. וכשאמרו לנו שהר של כסף יזוז, הוא באמת זז, אבל הוא לא זז החוצה, הוא זז פנימה להשקעות במדינת ישראל, שביום אחד הפסיקה להיות מדינת עולם שלישי והפכה להיות מדינת עולם שני. זה קרה כתוצאה מרפורמה שרבים היו להם ספקות לגביה, אבל הייתה חיונית להזנקת מדינת ישראל לתוך המאה ה-21.
קשה להאמין שבמדינת ישראל לא יכולת לצאת, רק לפני קצת למעלה מעשר שנים, עם יותר מכמה אלפי דולרים בלי לקבל אישור של פקיד בבנק ישראל, ואם חזרת ולא דיווחת היית בגדר עבריין, וזה חרץ אפילו גורלות של ממשלות. קשה להאמין, אבל כך זה היה. בה בשעה שחברות ישראליות נתנו את התוכנה לכל הכלכלה הגלובלית להעברת עשרות מיליארדים מדי יום, מצד אחד של כדוה"א לצד השני, בישראל היינו עדיין על תקן של מדינת עולם שלישי. יצירת החופש לגבי תנועה של הון פיננסי, שיחררה מאוד את המשק הישראלי, משקיעים באו, הייתה להם הרבה יותר וודאות להיכנס לכאן, והדבר התבטא כמובן בין השאר בהשקעות, אבל גם נתן חוסן לחברות ישראליות שהפכו להיות בינ"ל עם תעודת הכשר ויכלו להגן על עצמן מנפילת שווקים בשוק המקומי ע"י מה שעשו במקומות אחרים, למשל במזרח אירופה.
אני מזכיר את זה משום שאתה חייבים לחזור אולי לעיתונות הכלכלית שהייתה קיימת אז. אם תקראו את הדיונים בנושא הזה, לא תאמינו. באותה מידה אני מציע לכם שתחזרו לעיתונות הכלכלית שדנה ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שבסה"כ שחררנו ארבעה אחוז של הקרקע וגם זה לאורך זמן. מ-93% בעלות ירדנו ל-89% בעלות, ממש הפקרנו את אדמות הלאום במירכאות. ובייחוד ביחס למהפכה בוועדות התכנון והבנייה שאנחנו עומדים להביא למושב הכנסת הזה. אני חושב שיש פה בשורה ענקית והבשורה הזאת עוזרת לנו לסגור פערים.
במה שאינו קשור ישירות להיי-טק, אנחנו חייבים לתת אפשרות לצמיחה ובנייה קבועה של בין אחוז לשני אחוז, להערכתי נגיע לתוספת של שני אחוז בתל"ג לאורך לפחות 10 שנים רק מהשינויים הללו. ואלה אינם שינויים שכרוכים בהשקעות של המדינה. יהין גם השקעות של המדינה במה שקשור בצירי תחבורה, אבל עיקר ההשקעות יבואו מהסקטור הפרטי בארץ ובעולם, שיזהה כאן הזדמנות גדולה לשינוי כללים של פישוט, קיצור, שקיפות, וודאות וגם יציבות.
אני מאחל לכם שתיטלו חלק בתהליך הזה, אני בטוח שתעשו את זה בכל מיני אמצעים. שוק ההון יהיה חלק אינטגראלי, להערכתי, בצמיחה שתבוא כתוצאה מהפעולה הזאת. אני חוזר ומציע לך, יואל, ולמתחריך, אתה יודע שאני בעד תחרות, להזמין אותי בעוד חצי שנה שנוכל לדווח על מה שעשינו במושב הזה של הכנסת, ומה אנחנו מתכוונים לעשות במושב הבא.
תודה רבה לכם.
