פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, החליט בשנת 2009 למנוע תיעוד של תלונות נגד שוטרים שנסגרו בידי מח"ש בשל חוסר ראיות או "נסיבות העניין בכללותן". כך מגלה (יום א', 16.8.20) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן. ניצן היה באותה עת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים. משמעות ההחלטה היא העלמת חקירות נגד שוטרים, בעוד תיקים דומים נגד אזרחים מן השורה נותרים ברישום המשטרתי.
עו"ד אייל אבולעפיה התלונן בפני רוזן על מצב בו כאשר נפתחת חקירה פלילית נגד שוטר, אך בסופו של יום מוחלט לסגור את התיק, הדבר לא נרשם במרשם המשטרתי. כך יוצא, כי לתיקים רבים שהתנהלו נגד שוטרים כחשודים, אין למעשה זכר - לא בזמן השירות ולא לאחריו, עם פרישת השוטר משורות המשטרה והפיכתו לאזרח.
הפרקליטות מסרה בתגובתה, כי מדובר בנוהל אותו קבע ניצן בשנת 2009 ולשיטתה אין סיבה לשנותו. על-פי נוהל זה, למעט במקרים מסוימים, אין לתעד ברישום המשטרתי תיקים שנסגרו על-ידי מח"ש בעילות אלו, אשר עניינם שימוש בכוח על-ידי אנשי משטרה או פעולות שהתבצעו אגב מילוי תפקידם מול אזרחים (כדוגמת איומים, גניבה או מעשים מגונים). הפרקליטות הסבירה, כי שימוש בכוח הוא כלי עבודה של שוטרים, וכי קיים פוטנציאל גבוה יחסית להגשת תלונות נגד שוטרים.
רוזן קובע, כי יש לבחון מחדש מדיניות זו. הוא מזכיר את נתוני הפרקליטות עצמה, ולפיה בשנת 2018 נסגרו ללא כל פעולת חקירה 78% מהתיקים שפתחה מח"ש, ומתוך אלו שנחקרו - למעלה ממחצית נסגרו בשל העדר ראיות או העדר התאמה לדין הפלילי. "כבר בשלב הראשוני, בו מובאת תלונה למח"ש, קיימים גדרות ומכשולים לא מבוטלים, מכוח מדיניות, הנחיות או נהלים, אותם יש לצלוח, כדי שמח"ש תחליט על פתיחה בחקירה פלילית נגד שוטר", מעיר רוזן.
התוצאה של הנוהל שקבע ניצן היא "רישום מצומצם של עבירות שהתבצעו לכאורה על-ידי שוטרים, ואשר החקירה בעניינם לא נסתיימה בזיכוי או בסגירת התיק בשל 'העדר אשמה'". עוד מציין רוזן, כי כיום נסגרים "מהעדר ראיות" גם תיקים שיש בהם מידע אמין ואיכותי - כך שהתיקים שאינם מתועדים כוללים גם כאלו שבהם היה יסוד סביר לחשדות נגד אותם שוטרים.
"בהעדר רישום משטרתי מסוג זה, מיטשטשת הדרך לעקוב ולפקח אחר אנשי אכיפת החוק, אשר יכול ועושים שימוש לרעה בסמכויותיהם, ומסכלים את המטרה לשמה כונן המוסד בו הם משרתים", מתריע רוזן. "שוטרים, שעל פני הדברים סרחו, ימשיכו לשרת במשטרת ישראל, ואף יכול ויקודמו לתפקידים בכירים, כשאין קול וסימן לעבירות בהן נחשדו בעבר. רישום משטרתי מלא, יקנה למקבלי ההחלטה בעניינם של אותם שוטרים, המידע הרלוונטי הצריך לשאלת התאמתו של השוטר לתפקיד בשירות הציבורי".
המשך הפעלת הנוהל של ניצן, מוסיף רוזן, עומד בניגוד לדוח מבקר המדינה משנת 2017, בו עסק יוסף שפירא במיעוט החקירות בידי מח"ש וקבע, כי על המשטרה "לרכז את המידע על אירועי אלימות שוטרים ועבירות אחרות כדי שתוכל ללמוד על שכיחותם, לערוך תחקירים מתאימים ולהסיק מסקנות, במישור האישי ובמישור המערכתי". רוזן מדגיש, כי חובה לקיים פיקוח מוגבר על השוטרים, במיוחד לנוכח ריבוי הדיווחים על אלימות מצידם, ויש להתאים את הנהלים למציאות זו.
רוזן דוחה את נימוקו של ניצן, לפיו קיים חשש מתלונות שווא נגד שוטרים, ומציין שאין הוכחה אמפירית לכך. הוא גם מציין, כי לפי הנוהל - לא יתועדו תיקים נגד שוטרים שנחשדו בתקיפת אזרחים, בעוד יתועדו תיקים נגד אזרחים שנחשדו בתקיפת שוטרים. "הדברים מקבלים הטעמה מיוחדת, נוכח ההערכה הרווחת בקרב עורכי הדין, כי בכל מקרה בו מתלונן אזרח על תקיפת שוטר, מוצא עצמו זה במהרה כחשוד בתקיפת השוטר. רוצה לומר, תיקים המציבים 'גרסה מול גרסה' אינם בבחינת תיקים שנכון, ככלל, להדירם מהמרשם המשטרתי", הוא מדגיש.
רוזן מסכם: "לא מצאתי נימוקים שיש בהם כדי להצדיק אבחנה בתיעוד סגירת תיקים ברישום המשטרתי הפנימי בין אזרחים לשוטרים, שנחשדו בביצוע עבירות במסגרת מילוי תפקידם". הוא ממליץ ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לבחון את הסוגיות העולות בהחלטה לשם "קביעת הסדרים ראויים, ביחס לניהול הרישום המשטרתי בתיקים העוסקים בעבירות שבוצעו לכאורה על-ידי שוטרים במסגרת מילוי תפקידם".
