לצמצם החרמת רכוש פלשתיני בחשד לטרור

מן הראוי לצמצם את השימוש שעושה צה"ל בסמכות להחרמת רכוש של פלשתינים החשודים בפעילות טרור - אומר (יום א', 30.8.20) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, בהסכמת השופטים ג'ורג' קרא ויוסף אלרון. בג"ץ אינו שולל את עצם קיומה של הסמכות ואת השימוש העקרוני בה. צו משנת 2010 מאפשר לצה"ל לתפוס רכוש של פלשתינים ביהודה ושומרון, אם נמצא שהוא שימש לביצוע "פעילות אסורה". סעיף 61 לצו קובע: "טובין, שלגביהם נעברה עבירה על צו זה, או שניתנו כשכר בעד ביצוע עבירה כאמור או כאמצעי לביצועה או שהשתמשו בהם בעשיית כל עבירה כזאת או לשם הקלת ביצועה, ייעשה בהם ככל שיורה מפקד כוחות צה"ל באזור [איו"ש]". על-פי סעיף זה, צה"ל יכול לחלט את הרכוש או להחרים אותו, וזאת בנפרד מסמכות החילוט הקיימת בהליך הפלילי, בסיומו רשאי בית הדין הצבאי להורות על חילוט רכוש ששימש לביצוע עבירה. על החלטה זו של המפקד הצבאי ניתן להשיג בפני הוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו - ולא בפני בית המשפט. בעניין זה קובע הצו: "החלטת מפקד כוחות צה"ל באיו"ש לפי סעיף 61, לחלט או להחרים רכוש, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי, או החלטת מפקד צבאי לתפוס, לחלט או להחרים רכוש, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, אינה ניתנת לערעור בפני בית המשפט הצבאי ואין אחריה ולא כלום". דהיינו: הערעור אינו משפטי אינו מינהלי. על מסלול זה אומר מלצר: "הוראות הצו שזורות בתחיקת הביטחון כולה, והן מבקשות להתחשב במציאות הביטחונית המורכבת החלה בשטח המוחזק בתפיסה לוחמתית, כך שהתנאים הביטחוניים המיוחדים השוררים בו מצדיקים קביעה של הסדרים מחמירים יותר מאלו הנוהגים ברגיל במדינה התופסת. על-רקע זה ההסדר הפרטני הנתקף בעתירה שלפנינו - תפיסה והחרמת רכוש בשל זיקה שהוא מקיים לעבירה על הצו בדבר הוראות ביטחון - הוא אומנם מיוחד, אך איננו יוצא דופן. "עם זאת ומבלי לקבוע מסמרות, דומני כי ראוי שייקבעו כללים לצמצום שיקול דעתו של המפקד הצבאי, כך שסמכות החרמת הרכוש תינתן, למשל, רק כאשר הטובין שימשו לשם הוצאה אל הפועל של עבירות ביטחון וטרור מהותיות, המעוררות חשש ממשי לשלום הציבור וביטחונו, ועל יסוד תשתית ראייתית ברורה ומפורטת". עוד מעיר מלצר, כי יש בעייתיות בקיומם של מסלולי החרמה וחילוט מקבילים, שהביקורת השיפוטית עליהם אינה זהה. לבסוף מציין מלצר, בעקבות התקלות שהתגלו במקרה שהובא לפתחו של בג"ץ - טעות בטופס ההחרמה, מילויו שלא כראוי ואי התייצבות נציג צה"ל לשימוע שנערך לבעלי הרכוש - כי הללו "מחייבות גיבוש נהלים כתובים ומדויקים לניהול ההליך בפני הוועדה". מלצר מציין: "עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו - בהן העותר לא פרס את טענותיו מעבר לעניינו הקונקרטי, ואף המשיבים לא טענו דבר ביחס להיבטים העקרוניים העולים מההסדר הקיים - אין בידינו להידרש למכלול סוגיות אלה. על כן, אנו מותירים את השאלות הללו ב'צריך עיון', והננו תקווה שהערותינו הנ"ל יילמדו, ויופקו לקחים כדי לייתר התדיינויות נוספות". הדברים נאמרו בהחלטת בג"ץ לדחות את עתירתו של מחמוד סעאדה על החרמת מכוניתו מדגם פולקסוואגן (בצו המקורי נכתב מרצדס), כאשר נעצר באוגוסט 2017 בחשד ליידוי אבנים, הפרת הסדר הציבורי ופגיעה בביטחון. לחובתו של סעאדה מספר הרשעות בעבירות ביטחון, כולל יידוי אבנים והחזקת סכין, ובין היתר הוא הוחזק במעצר מינהלי. הוועדה דחתה פעמיים את השגתו על תפיסת הרכב, ובג"ץ - שעיין אף הוא בחומר הסודי שהיה בפניה - השתכנע כמותה שיש יסוד לחשדות נגד סעאדה. לפיכך קובע מלצר, כי החלטותיהם של צה"ל ושל הוועדה הן סבירות, "שכן אלו התבססו על תשתית ראייתית מספקת הקושרת את הרכב לביצוע עבירות טרור". את סעאדה ייצג עו"ד אחמד ספייה, ואת המדינה - עו"ד שרון אבירם.