עו"ד
יוסי שגב ועזבונו של עו"ד משה שוב יקבלו תשיעית משכר הטרחה שביקשו על ניהול חלקת ענק בת 630 דונם בין צומת גלילות לבין צומת הכפר הירוק (גלילות דרום). השניים ביקשו 8% משווי הקרקע בתוספת מע"מ (דהיינו 59 דונם); שופט בית משפט השלום בתל אביב, אבי שליו, העניק להם 2.5% בלבד בתוספת מע"מ ורק משווי 29% מהקרקע (דהיינו 5.4 דונם). שליו גם שחרר את שגב מתפקידו כמנהל, תוך ביקורת על התנהלותו ועדותו בפניו.
פסק הדין (10.9.20) אינו כולל נתונים מספריים על הסכום בו מדובר ומפנה לאינדיקציות שונות בנוגע לשווי הקרקע. בזמנו העריך העיתון גלובס, כי השניים ביקשו 100 מיליון שקל; שגב הפנה בעדותו להערכה זו ולא סתר אותה. הערכת שווי של הקרקע משנת 2005 שהוגשה בהליך קודם העריכה אותה ב-1.13 מיליארד שקל, כך שהשכר המבוקש היה 90 מיליון שקל. הערכה אחרת העמידה את השווי של 235 מיליון דולר, המובילים לבקשה של 64 מיליון שקל. יצוין, כי מאז חלפו שנים רבות, ושווי השוק באזור הוא 6 מיליון שקל לדונם, כך שכר הטרחה שנקבע עתה בפסק הדין (2.5%) הוא 27 מיליון שקל (בתוספת מע"מ).
הקרקע בה מדובר נמצאת בבעלות רשות מקרקעי ישראל (71%) ו-300 בעלים פרטיים. שוב ושגב מונו בינואר 1981 למנהלים מיוחדים שלה, יחד עם
שאול נעים מטעם רמ"י (אז - המינהל), לצורך שינוי ייעודה לבנייה. כעבור שמונה שנים אישר בית המשפט הסדר פשרה לגבי חלוקת הקרקע, ומאוחר יותר אישר בית המשפט לשוב ושגב שכר 10% מדמי השימוש שנפסקו לטובת הבעלים הפרטיים ו-10% משווי הקרקע של בעלים אלו. לאחר מכן נמשכו הפעולות בנוגע לקרקע ובגינן ביקשו שגב ושוב 8% הן מהבעלים הפרטיים והן מרמ"י. בית משפט השלום נענה לבקשה לגבי הפרטיים, אך בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה והורה לשלום לבחון האם מגיע לשגב ושוב תשלום, ואם כן - ממי, תמורת מה ובאיזה סכום.
שליו קובע תחילה, כי שגב ושוב (שנפטר תוך כדי ניהול ההליך) זכאים לשכר גם תמורת פעולותיהם לאחר הסדר הפשרה (התקופה השנייה), אם כי מול המינהל יש משמעות לכך שהם המשיכו לפעול מכוח המינוי משנת 1981. מאחר שהם מונו כמנהלים מיוחדים מטעם הבעלים הפרטיים ולא מטעם המינהל, אין הם זכאים לשכר מרמ"י תמורת פעולות ניהול בתקופה השנייה. הם לא פעלו כצפוי ליידע את המינהל שהם פועלים גם מטעמו, והסתמכו על "האותיות הקטנות" ועל העמימות שיצרו, כדי לטעון בדיעבד שהם פעלו עבור המינהל וזכאים לתשלום ממנו. לכן, אין לפסוק להם שכר על חלקו של המינהל בקרקע - העומד כאמור על 71% מהשטח.
לגבי הבעלים הפרטיים קובע שליו, כי הללו שידעו שהמינוי של שוב ושגב נותר בעינו גם בתקופה השנייה, אם כי השניים לא דאגו ליידע את רוב הבעלים הפרטיים על פעולותיהם. הם גם לא עמדו בחובת היידוע שלהם כלפי בית המשפט, שהוא אשר מינה אותם לתפקיד, ובכך פגעו ביכולתם של הבעלים לקבל את המידע. עם זאת, הפרת חובת היידוע אינה מצדיקה את שלילת שכרם אלא את הפחתתו, אומר שליו.
שליו סוקר בהרחבה את פעולותיהם של שגב ושוב מאז 1989, אשר שימשו כבסיס לבקשת השכר שהגישו, ומסיק: "בעוד שיש להכיר בחלק מהפעולות שהופיעו בבקשת השכר, לעיתים התגלה פער בין האופן שבו הן הוצגו במקור לבין הפעילות שבוצעה בפועל". שגב ושוב פעלו בוועדת ההיגוי של האיזור, אך לא היה להם חלק בגיבוש הפרוגרמה ובהתקשרות עם גורמי התכנון; לא היה להם חלק ממשי בפעילותה של חברת יהל מהנדסים שניהלה את הפרויקט; חלקם בתכנון היה מינורי וקטן בהרבה משל המינהל ושל יהל; הם שלחו מכתבים רבים לרשויות, אך חלק מהם היו למראית עין בלבד ולא הייתה להם תרומה של ממש לקידום התכנון; הם היו מעורבים במידה מסוימת בהליכים משפטיים סביב הפרויקט; והתנגדו להארכת הסכם החכירה של חברות הגז והנפט במתקן פי גלילות.
שגב ושוב הגישו חוות דעת של עו"ד מיכאל שפטלר, שהיה ממנהלי הגוש הגדול, ולפיה הם זכאים ל-8% משווי הקרקע - בדומה לשכר שניתן באותה חלקת ענק שמצפון לשדה דב. אולם שליו אומר שהיא "נשענה על תשתית עובדתית חסרה והנחות בסיס רעועות, ובהתאם יש לייחס למסקנותיה משקל מצומצם ביותר", בהצביעו על הבדלים ניכרים בין המקרים ועל כך שכיום נוהגים בתי המשפט לפסוק שכר נמוך בהרבה. שליו גם מונה שורה של פגמים בהתנהלותם של שוב ושגב: הם "נמנעו מעידכון וקבלת אישור בית המשפט תוך הפרת חובות הנאמנות והשקיפות החלות עליהם כמנהלים", הם המתינו 18 שנים להגשת בקשת השכר הנוכחית והיו פגמים בבקשת השכר בשנת 1989.
בעניינו של שגב אומר שליו, כי לאורך עדותו "ניכר היה כי הוא לא שולט בפרטים, ואינו בקיא בסוגיות תכנון, כפי שמצופה היה ממי שטוען כי הוביל שינוי ייעוד מורכב וחריג. אף אם הדברים נעשו באמצעות עו"ד שוב ז"ל, או עורכי דין ממשרדו, חוסר בקיאותו הממשי הותיר רושם מובהק של מי שמתיימר לזקוף לעצמו הישגים לא לו... תשובותיו המקצועיות בנושא עוררו אי-נוחות, כמי שטוען להיותו מנהל שהוביל הליך שינוי ייעוד בקרקע (ואף טען למעורבות רבת שנים בתכנון ובנייה של פרויקטים אחרים). עוד ניכר היה מעדותו כי ד"ר שגב הקפיד להתחמק מחלק מהשאלות אותן נשאל, להשיב תשובות מעורפלות, ולהפנות את הזרקור לנושאים אחרים שהתאמו יותר למסרים שניסה להעביר".
לבסוף החליט שליו לשחרר את שגב מתפקידו כמנהל מיוחד, לאחר ש"במסגרת ההליך הובהר כי בעלי הזכויות בקרקע מביעים חוסר אמון מובהק בד"ר שגב ואף חולקים על מקצועיותו, יושרו ובקיאותו בנושא התכנון והחלוקה שעליו היה אמון עו"ד שוב המנוח.. לכך יש להוסיף את הפגמים שנמצאו בהתנהלותו של ד"ר שגב בתפקידו כמנהל, החל ממעורבותו המינורית, וכלה בהיעדר השקיפות והדיווח מול בית המשפט ולבעלי הזכויות".
שוב ושגב חויבו בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל לרמ"י ו-100,000 שקל לבעלים הפרטיים. את שגב ושוב ייצגו עוה"ד
אלקס הרטמן, אסף רנצלר, עו"ד פרח רוסלר ומיטל ורטהים; את הבעלים הפרטיים ייצגו עוה"ד גבי מויאל-מאור,
ליאת אלפז, נעמי שטיינפלד, פז רוטנברג,
ניבה דורסט,
גל מנשה, נורי קונפורטי ומאיר מימון; ואת רמ"י - עוה"ד
רינה מיוחס ומאיה לויאן.
