לא מעט שכירים בארץ היו בסרט הזה. אתה עובד קשה, חנוק בעבודה ומרגיש שאתה חי את החיים של מישהו אחר. יכול להיות שאתה מרוויח טוב, במגרש החניה מחכה לך מאזדה 3 וחשבון סלולרי חופשי, ועדיין משהו בתוכך בוער וקורא לך לצאת ולממש את הייעוד שלך. ברגעים אלה, כל מה שעובר לך בראש זה להתפטר ולהגשים את החלום להיות הקברניט בטיסה שלך.
הבעיה היא שבישראל 2009 יציאה לעצמאות עלולה להיתפס כהימור נועז, שלא לומר מעשה טירוף. נכון שכולנו גדלנו על סיפור יציאת מצרים ומדי שנה מעלים על נס את היציאה מעבדות לחירות, אבל כאשר זה מגיע לחיים שלנו המילה עצמאות עושה לנו רגליים קרות. המשכנתה נראית מפחידה מדי, המעגל הקרוב אליכם לא מפרגן וסימני השאלה רק הולכים וגדלים. אז אנחנו מסתכלים לאחור, אל סיר הבשר ופתאום הבוס המצרי לא נורא כל-כך.
כאשר אנחנו מביטים לאחור ראוי להיזכר באשת לוט שהפכה לנציב מלח ולהבין שהחיים נעים קדימה ומכאן שמי שהולך אחורה לא באמת חי, גם אם יש לו דופק וגם אם הוא הצליח לשכנע את עצמו שהוא מאושר.
אם יש לקח שצריך ללמוד מיציאת מצרים הוא שסיר הבשר הוא כלוב של זהב, וכל מי שמוצא נוחות בייאוש נכנע לפחד ולא מרשה לעצמו לצמוח. זה טבעי לפחד, אבל אם תנתבו את הפחד הוא יהפוך לדחף. בסופו של דבר זו אותה מילה בשינוי מקום - המקום שלכם בחיים.
נכון שהדרך לעצמאות מפחידה, ולאף אחד אין תעודת ביטוח להצלחה, אבל גם בני ישראל לא ידעו איזו דרך הם הולכים לעבור ובכל זאת נמצאו מספיק עבריים שהאמינו בדרך. עובדה, בלעדיהם לא היינו פה היום.
כל אדם שיוצא לחופשי חייב להיות אדם מאמין. הוא לא צריך לשים כיפה ולשמור שבת, אבל הוא חייב להאמין בדרך ובכך שיש מי שמלווה אותו ורוצה בטובתו. אם תאמינו בייעוד שלכם ותנהגו כאילו חייכם תלויים בכך - ההצלחה בוא תבוא. אם תאמינו בעצמכם תשכנעו גם את הסביבה, ועל כך כתב פאולו קואלו בספרו האליכמאי כי "כשאדם רוצה דבר בכל נפשו ומאודו - כל היקום מתכוונן לקראתו".
אם לא תאמינו בכל נפשכם תשאירו פתח כניסה לכל "הנשמות הטובות" שמכניסות את הספק לחייכם. ואם נגענו ב"נשמות הטובות" תעשו טוב אם בזמן היציאה לעצמאות תתנתקו מכמה חברים "שואבי אנרגיה". אלה שמתארים בפניכם תרחישי אימים - כלכליים או חברתיים. הם יכולים להיות החברים הכי קרובים, אבל למעשה הם דור המדבר. אלה שגדלו על סיר הבשר ומשוכנעים שלא מגיע להם ליהנות מהחופש. אם אתם מרגישים שהם חונקים אתכם בביקורת - סננו את דבריהם ואמצו לעצמכם רק מה שטוב לכם.
השאלה הגדולה היא מה עושים אם חלילה נכשלתם והיציאה לעצמאות התבררה כטעות. על כך ענה פאולו קואלו "אז תמות בזמן שאתה חי את ייעודך. זה הרבה יותר טוב מלמות כמו מיליוני אנשים אחרים, שאפילו לא ידעו שיש להם ייעוד".
