הלך הזרזיר אצל העורב, הלך דודו אלהרר אצל
יוסי שריד, מצא מין את מינו.
הלך שונא השמאלנים אצל שונא המתנחלים, ושניהם מתבשמים בצחנת איבתם.
שניהם סומים בארובת שנאת החינם שלהם איש לאחיו. כאילו לא למדו דבר מהטרגדיה העקובה מדם של עמנו כשחרב ביתנו, כשאחז איש בגרונו של אחיו כשהאויב בשער, ובמקום להתלכד ולהילחם באויב הצמא לדמם, אבוי לאותה בושה, הקיז איש את דם רעהו.
וכאז כן עתה, שנאת אחים מסכנת את קיומנו יותר משנאת אויבים.
ולאסוננו, דווקא עצמנו ובשרנו, בחמת איבתם המעוורת את עיניהם, הקיצונים מימין ומשמאל, קמים עלינו לכלותנו: בעיניים רושפות ובגרונות ניחרים מחרפים ומגדפים זה את זה בראש חוצות, לתשואותיהם של חסידיהם הטוקבקיסטים השוטים, שבעילום שם יוצקים דלק למדורת המשטמה היוקדת במאמרים רוויי השנאה, משסים אותם זה בזה, מוחאים כפיים לשני הגלדיאטורים, המספקים להם שעשועים...
דודו ויוסי, אחיי היקרים, חידלו לכם, הרפו איש מאחיו, הפסיקו להתיש עצמכם ואותנו במלחמת שווא. הרי שנאת החינם מאיימת על עתידנו, כשכולנו שמאלנים וימנים כאחד, מצטופפים באותה סירה, הנישאת על גלי שנאת אויבים המאיימים להטביענו. נצלו את כישרון הכתיבה שבורכתם בו לא לריב ומדון אלא להגברת אהבת ישראל. הרי האמת נמצאת איפשהו באמצע ולא בשוליים הקיצוניים שם אתם מתחפרים. אחו את הקרעים, ויפה שעה אחת קודם, לפני שיהיה חלילה מאוחר מדי...