X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
אנחנו לא נפסיק לעבוד על עצמנו בעיניים. אנחנו חולים על הבלוף "כדורגל ישראלי" אנחנו מחזיקי הגביע העולמי בנדמה לי
▪  ▪  ▪
פנטזיה ישראלית [צילום: AP]

בואו נודה על האמת. הסקוטים הלבנבנים הראו לנו מאיפה משתין הדג. באנו לגלזגו אדומים אש, היינו בטוחים שאנחנו לפחות ברצלונה, וחזרנו הפועל ארגזים. חטפנו שניים, רק שניים. זה יכול היה להיגמר בחמישייה, וחגגנו כאילו לקחנו את המונדיאל. רחוק מאיתנו, המבורג ניצחה את וינה והעלתה אותנו לשלב הבא. יופי. ואם ננצח את המבורג בעוד שבועיים בבלומפילד, נעלה לשלב הבא מהמקום הראשון. עוד יותר יופי. תעשיית הבלוף חוגגת.
מודה. אני חולה כדורגל, כאוהד, כשדר ספורט לשעבר. ולא שיש לנו, האדומים, קבוצה רעה השנה, ולא שהעונה אנחנו לא נראים כמו בימים הכי גדולים, אבל תכל'ס על מי אנחנו עובדים? אני תמיד חולה וחולם על משהו שלא קיים. הכדורגל הישראלי הוא דוגמה טובה. אין חיה כזאת. יש שתיים-שלוש קבוצות לא רעות, ויש כמה שחקנים, שביום טוב, לאחר לילה רגוע, בלי אלכוהול, מסוגלים לרוץ, למסור ולבעוט. כל השאר פנטוז ארוך שלי ושלנו. פסיכיות קשה של אוהדי הכדורגל ומדורי הספורט.
"מכבי חיפה" ו"הפועל תל אביב" הן בסדר במושגים שלנו. שם זה מתחיל ושם זה נגמר, ואל תנסו להגיד לי שהפועל עושים עונה גדולה בליגה האירופית. זה הכל כאילו, ובעיקר כאילו כלום.
שמעתם שכדורגל הוא משחק קבוצתי? אז זהו, שבארץ זה משחק של בודדים. של יחידים. יש אצלנו שחקנים בודדים לא רעים, מאמנים סבירים, וניהול מקצועי לא רע של שתיים-שלוש קבוצות. כל השאר שממה.

"תרבות" היציעים

גרוע מזה המצב ביציעים. אין שום הסכם בין רוכש הכרטיס, לבין הנהלת הקבוצה והאצטדיון. הכרטיס מקנה רק כניסה ליציע, אפילו לא את עצם קיומו של המשחק. מקומות מסומנים ברוב האצטדיונים הם בגדר המלצה בלבד. להשתין במשחק כדורגל זו פריבילגיה למיוחסים של יציעי כבוד בלבד, וגם בהם לא מומלץ לאישה להתנסות בחוויה. אוהדים משתינים בקיר, עסקנים ומקורבים משתינים בשירותים. זו החלוקה. זו תרבות היציעים בישראל. אין כאן עניין של תקציבים, זו תפישת עולם. רוב הקבוצות מתייחסות לאוהדיהן כאל סחורה מובטחת.
הכדורגל בארץ הוא תמצית פניו של הספורט הישראלי כולו. המצב בענפים אחרים, גרוע עוד יותר. אנחנו מחפפים ומאלתרים. בכך אנחנו לא רעים, וכל השאר עניין של מזל. כך בספורט הישראלי, וכך כמעט בכל תחום שמחייב מקצוענות.
פוליטיקאים ועסקנים תופשים טרמפ על כל מה שזז ועושה כותרות. לפארסה הזאת התרגלנו, אבל אין, לא היה ולא יהיה, בין זה לבין גאווה לאומית, ותרבות ספורטיבית, שום קשר. אפילו מכבי תל אביב בכדורסל, שהייתה במשך שנים סיפור חריג בנוף הספורטיבי שלנו, הפכה לעותק דהוי של עצמה.
אנחנו לא נפסיק לעבוד על עצמנו בעיניים. אנחנו חולים על הבלוף הזה שנקרא כדורגל ישראלי. אז מה אם הגאווה הלאומית שלנו נשענת על מוצרים אמריקניים ואירופיים ועל כמה ילידים תוצרת הארץ? יש שם לילד שלנו. שמו איננו כדורגל. אנחנו מחזיקי הגביע העולמי בנדמה לי.
ושימו לב, אנחנו נקרע את המבורג בבלומפילד. הם יכולים לחסוך לעצמם את הנסיעה. הבטחה שלי. נ-ק-ו-ד-ה.

געגועים להפסד 5:0 לפני יובל

אנחנו מתים על נוסטלגיה ועל מדורי ספורט שלפני משחקים גדולים. שם אנחנו אלופי העולם. אגב, אנחנו היחידים בעולם, שמתגעגעים להפסד 5:0, נגד בריה"מ, במוסקבה, לפני חמישים שנה, ולשחקן המצטיין במגרש, שוער הנבחרת, יעקב חודורוב, שבלעדיו היינו סופגים שם עוד עשירייה.
לא נעים, אבל למרות שכדורגל הוא משחק פשוט, שחקנים תוצרת בית, ברמה בינלאומית, כמעט שלא צמחו אצלנו. ואל תגידו לי שיש לנו יוסי בניון בליברפול, ואת ברקוביץ' ורוזנטל, ואולי עוד שניים-שלושה ששיחקו באירופה. ובטח תזכירו לי גם שכאן בבית יש לנו את איתי שכטר, את גילי ורמוט ואת יניב קטן. הכל נכון, אני מת עליהם, אבל שם זה פחות או יותר נגמר. וגם הם - כשהם תופשים יום טוב.
ובואו נפסיק לחפש גאווה לאומית בכדורגל הישראלי. בזבוז זמן. טעות אופטית. החיבור של דגל וכדורגל מתאים לברזיל, לארגנטינה, לאיטליה, לספרד, לאנגליה, ואפילו לטורקיה. אצלנו החיבור הזה הוא עבודה בעיניים. יש לנו כשרונות, לפעמים אפילו גדולים, יש לנו הברקות, אבל, כמו כמעט בכל תחום, העסק מתנהל בלהרים כדור ולרוץ. הכל בדרך אגב.
יש לנו שרה לתרבות וספורט, שתי מילים שמעולם לא התחברו בארץ. אין ספורט ואין תרבות, ובטוח שאין כאן תרבות ספורטיבית.
בידור עממי יש בכדורגל שלנו, וזה לא פסול. תרבות אין כאן. אין תרבות גופנית, אין תרבות ניהולית, יש עסקנים, רובם נהנתנים ואוכלי חינם. על תרבות איש מהם לא שמע. תרבות ספורטיבית מחייבת התמדה, הגינות, ומקצוענות. גם על הדשא וגם ביציעים.
שחקן כדורגל שחתום על חוזה, חייב למלא את חלקו בחוזה בדיוק כמו המאמן, המנהל והבעלים. בכדורגל שלנו החוזים הם חד-צדדיים. רק השחקן מוגן. החוזה מבטיח לשחקן הכנסה שנתית ומענקים. להנהלה, לבעלים, למאמן ולקהל, לא מובטח כלום. לא אורח חיים ספורטיבי של הכדורגלן, לא התייחסות רצינית שלו לאימונים, לא רמת משחק סבירה, ולא ביטוח מפני סחטנות כספית, במקרים של הצלחות יוצאות דופן.

פורסם במקור באתר Nrg
תאריך:  06/12/2009   |   עודכן:  06/12/2009
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מאיר כהן
החלטת הממשלה על הקפאת הבניה ביו"ש קשה וכואבת ועלולה לפלג בין חלקי העם    דווקא בימים קשים אלו אנו מחויבים להתאחד ולבצע את ההחלטה קשה וכואבת ככל שתהא
בעז העצני
חוסר הנכונות והיכולת של נתניהו לעמוד בלחצים מביא אותו לאובדן כבודו העצמי יחד עם אובדן שאריות הבושה    ביבי (נ)כשל
גורי גרוסמן
דודו ויוסי, חידלו! הפסיקו להתיש עצמכם ואותנו במלחמת שווא    תגובה למאמרו של הבלוגר דודו אלהרר "איזה יוסי של אח!"
אורי אבנרי
גרמנים צעירים צריכים לשאול את עצמם שוב ושוב איך זה קרה שהסבים והסבות שלהם היו שותפים לפשע מחריד זה - מי בפועל, מי בהסכמה שבשתיקה, מי בשתיקה מתוך פחד או אדישות
יוסף אליעז
אין לי חלק בשמחה על נפילת חומות ברלין    עדיף היה לביטחון העולם אילו נותרו שתי גרמניות דמוקרטיות החיות בשלום זו לצד זו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il