סופית: חברות נדל"ן גדולות ישלמו מס בעשרות מיליוני שקלים על רווחים שנוצרו לחברות-בנות שלהן, כתוצאה משערוך שווי נכסי המקרקעין שבבעלותן. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, דחתה (יום א', 11.10.20) בקשה לדיון נוסף בפסק הדין בנושא זה, שניתן בבית המשפט העליון בחודש יוני השנה (ראו קישור משמאל).
בשנת 2006 הוחלו בישראל תקני החשבונאות הבינלאומיים (IFRS), כולל החובה לבחור בדוחות בין שתי שיטות לרישום ערכם של נכסי מקרקעין: העלות המקורית שלהם או השווי העכשווי שלהם. חברות רבות בחרו באפשרות השנייה, משום שהשערוך לערכים הריאליים הניב להן רווחים חשבונאיים ניכרים, בהם יכלו להשתמש בין היתר לחלוקת דיבידנדים לבעליהן. בחלק מן המקרים בוצע השערוך בידי חברות-בנות, ומשם הגיע הרווח החשבונאי לדוחות חברות-האם, אשר חילקו את הדיבידנדים.
השאלה שעמדה להכרעה הייתה הסיווג לצורכי מס של רווחי השערוך בחברות-הבת. החוק מטיל מס חברות בשיעור מופחת (כיום - 23%) על הכנסותיהן של חברות, בעוד הדיבידנדים שהן מחלקות לבעליהן חייבים במס מלא (עד 50%). בחישוב ההכנסה החייבת של חברה, אין מביאים בחשבון "הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין" מחברה אחרת החייבת במס חברות. זאת, משום שרווחים אלו ממילא יחויבו במס מלא כאשר יחולקו כדיבידנד, ואין מקום להטיל מס על החברה שהיא רק חוליה מקשרת בין זו שהפיקה את הרווחים לבין הבעלים המקבלים את הדיבידנד.
חברות הנדל"ן אורון אחזקות וקניון דרורים טענו, כי ההכנסות מהדיבידנדים מחברות-בנות שנוצרו מרווחי שערוך, מהוות הכנסה שלהן - ולכן אינן חייבות במס ברמת חברת-האם (עד שיחולקו בפועל לבעלים). פקידי השומה טענו, כי מדובר בהכנסה החייבת במס כבר בידי חברת-האם. השופט דוד מינץ קיבל את עמדת רשות המיסים, בפסיקה ראשונה אשר תחול על חברות רבות שפעלו בצורה זו מאז 2006 בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים. המשנה לנשיאה חנן מלצר הסכים עימו למעט בנוגע לאחד החיובים של אחת החברות, ואילו השופט יוסף אלרון הסכימו עימו בכל חלקי פסק הדין.
בדחותה את הבקשה לדיון נוסף אומרת חיות, כי אומנם מדובר בפסיקה ראשונה מסוגה בשאלה זו, אך היא אינה סותרת הלכות קודמות ואינה יוצרת את הקשיים עליהם הצביעו החברות. בניגוד לטענתן, פסק הדין משמר את שיטת המיסוי הדו-שלבי (מס חברות לחברת-הבת ומס מלא בעת משיכת הכספים מחברת-האם). הן גם טענו, כי פסק הדין סותר את העיקרון לפיו יש למסות דיבידנד רק פעם אחת - אך חיות מציינת, כי טענה זו סותרת את טענתן בדבר חובת המיסוי הדו-שלבי.
עוד אומרת חיות, כי בית המשפט העליון כבר פסק, כפי שעשה מינץ במקרה זה, כי במקרים שבהם כללי החשבונאות אינם מתיישבים עם מטרות דיני המס, יגברו דיני המס על כללי החשבונאות. אין גם להשלים עם התוצאה של כפל הטבות, שהייתה נגרמת אם הייתה מתקבלת עמדתן של החברות: דחיית המס ברמת חברת-האם ומס מופחת ברמת חברת-הבת. לבסוף, אין מקום לדון בשאלת המיסוי שיוטל עליהן כאשר יממשו את הנכסים - משום שהיא תיאורטית בלבד בשלב זה. את החברות ייצגו עוה"ד יוסי אלישע, בני קלדרון, ארז דר לולו וזיו שרון.
