אירן לעולם - תקפצו לי

טהרן לא מתרגשת מאיומי ארה"ב ולא מהסנקציות הלא אפקטיביות של מדינות אירופה. מחמוד אחמדינג'אד הגיע למסקנה הנכונה מבחינתו, שארה"ב והקהילייה הבינלאומית חזקים בדיבורים ובאיומים, אך חלשים מאוד במעשים בשטח. והאבסורד הגדול הוא, שככל שהלחץ הבינלאומי הוורבלי גובר, כך חוצפתו של אחמדינג'אד, שמודיע במקביל על עוד ועוד צנטריפוגות פעילות ועוד ועוד, מתקני גרעין גלויים וחסויים שהוא מפעיל, כדי להגיע בהקדם לכושר ייצור ממשי של פצצת גרעין. טהרן מבינה שברגע שיגיעו ליצירת פצצת גרעין ראשונה, ללא תגובה הולמת, הדרך לייצור נוספות פתוחה ובטוחה. ההצהרות של גרעין לצורכי שלום, כמו חשמל ואנרגיה, הן הסוואה למטרה העיקרית להפוך למעצמה גרעינית שהשלכותיה הצבאיות והפוליטיות באזור ברורות. הפחד של ישראל הוא שאירן לא רק מכריזה על כוונתה להשמדת ישראל, אלא מתכוונת לכך ברצינות רבה ובכובד ראש. אז נכון שישראל גם היא בעלת עוצמה גרעינית לא מבוטלת, ויש להניח שמאזן האימה הגרעיני יעשה את שלו בשלבים הראשונים, אך אסור לנו לבנות על כך. מדובר במשטר של אייתולות קיצוניים שמוכנים להקריב אלפי בני אדם וערים שלמות, רק כדי להוכיח לעולם המוסלמי הקיצוני, את יכולתם ובמיוחד את כוונתם להובילם לג'יאהד העולמי, כשישראל ראשונה ברשימה. הטעות המרה של אירופה ושל ארה"ב, שנדמה להן שהסכנה בסופו של דבר תחלוף או תעומעם, אבל בפועל מדובר בתפיסה תמימה ובמדיניות של שב ואל תעשה. האיסלאם הקיצוני שוטף את העולם ואת המערב, מדינות אירופה מתעוררות לאט מדי כדי לבלום את הסכנה, ואם לא יהיה מהפך חשיבתי, פתאום העולם יתעורר בבוקר בהיר כש"מפלצת גרעינית אירנית" תהיה עובדה מוגמרת. ברק אובמה מקבל פרס הנשיא אובמה קיבל פרס נובל לשלום, על סדרת נאומים, על הצהרות, על הבטחות ולא על מעשה אחד בעל משמעות מעשית לשלום העולם. זו פעם ראשונה בהיסטוריה של חלוקת פרסי נובל שמקבל אותו אדם על דיבורים ולא מעשים או מחקרים. המסקנה שלי - מדובר בפרס נובל של חנפנות, כלפי נשיא המעצמה העולמית, שאולי, אולי יעורר אותו למעשים משמעותיים יותר מאשר נאומים חוצבי להבות. אובמה חייב להתעורר ולעבור משלב של מדיניות דיאלוג והושטת יד לשליטים כמו אחמדינג'אד או נשיא קוריאה הצפונית, שהם דיקטטוריים בנוסח הרוסי הישן, למדיניות מעשית אקטיבית ואפקטיבית, שלא מבוססת על דיבורים אלא על מעשים. אדישות מסןכנת וקטלנית התוצאה העצובה של ניתוח המצב הפוליטי, הוא שישראל נשארה שוב לבד במערכה, בבחינת עם "לבדד ישכון" - והגויים לא יבואו לעזרתה. לא נעים לעשות השוואות עצובות, אבל הסכנה שבטהרן גרעינית, דומה לסכנה של התעצמות גרמניה הנאצית. גם אז, מעצמות העולם ובמיוחד מעצמות אירופה, לא האמינו שתחת עיניהן הבוחנות גדלה מפלצת מסוכנת רב-זרועית. התוצאה של האדישות הזאת הייתה הרס של אירופה וכמעט הרס של רוסיה ואנגליה, שרק בזכות העומק האסטרטגי והנחישות של הציבור הרוסי, הרב-לאומי, שהקריב עצמו באלפיו במלחמה במכונה הנאצית, הריחוק הגיאוגרפי של אנגליה ונחישות הנהגתה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל, הצילה אותם מחורבן מלא. ולא לשכוח, הנאצים היו קרובים ליצירת פצצת אטום, והתוצאות היו יכולות להיות הרות-אסון לעולם. מדיניותו של צ'מברלין (האיש והמטריה) - גם היא הייתה מבוססת על "הידברות" ועל הסכמים, שלא היו שווים את הנייר והדיו, ואי-עשייה - תוך דחיית המעשים לעת מצוא, כאשר המפלצת הנאצית הלכה, גדלה ואכלה לאיטה את כל ארצות מרכז אירופה. זה התחיל בהסכם מינכן, בהסכם מולוטוב ריבנטרופ, בחלוקת פולין, עד שהיטלר התחיל לבצע את מדיניותו האימפריאליסטית של הרחבת "שטחי מחיה" עבור גרמניה. על מזבח מדיניות זו, שתקו המעצמות כאשר סופחה אוסטריה לרייך הגרמני, כך עלה בגורל הסודטים וכשהזמן היה מתאים, הגרמנים כבשו את פולין, משם דהרו לרוסיה ולמוסקבה, ורק בנס נעצרו על-ידי "החורף הרוסי", החייל הרוסי העיקש והעיר סטלינגרד, שהפך לסמל ולנקודת מפנה במלחמת העולם ה-II. בין השלב הראשון של הצלחת הצבא הגרמני - ועד לכישלונו הגדול בכניעה טוטלית עם כיבוש ברלין והתאבדותו של הצורר עם השפם - הושמדו 6 מיליון יהודים + אזרחי אירופה מהמדינות הכבושות, לא מעט כתוצאה מאדישות העולם, בטרם הגולם שיצרו החל להשתולל. כל הסקירה ההיסטורית הקצרה הזאת - לא באה אלא כדי להזכיר, לציבור בארץ ובעולם כי הצורר האירני ומדיניותו כלפי ישראל, יש בהם את כל האלמנטים המסוכנים שבמדיניות הנאצית והעולם שוב אדיש, חולם ומגיב בגמגום. רה"מ מחויב ראשית לביטחון ישראל מדינת ישראל עומדת לבד מול המפלצת כאשר ארה"ב ואירופה, לא נותנות לה מרחב פעולה, ורומזות לה לא לעשות לבד את מה שהן לא מוכנות לעשות ביחד. אסור להתעלם מן העובדות שהלחץ האמריקני על ישראל בנוגע לאירן משפיע גם על הלחץ שלה לגבי ההסדר עם הפלשתינים, מפחד ההשפעה האירנית על סוריה, לבנון - חיזבאללה וחמאס - עזה. מאידך-גיסא, הלחץ הזה על נתניהו מחייב אותו לצעדים זהירים ביחס לפלשתינים. אסור לביבי להיכנע מלנטוש את המדיניות הישראלית של ביטחון ישראל ותושביה, כעומד במקום הראשון בשיקולי המדיניות. פירוש הדבר - הסכם עם פלשתינים על מדינה פלשתינית בגבולות ובמגבלות שפורטו בנאום בר-אילן. פירוש הדבר - שהפלשתינים כהרגלם יכשילו את המהלך הן של ארה"ב והן של ישראל וכל נושא "ההקפאה" - יתברר כמהלך טקטי מחושב ונבון. רק עמידה יציבה איתנה ועיקשת, על עקרונות שלא ניתן לוותר עליהם, יהפכו את ביבי למנהיג בעל שיעור קומה.