נתניהו יוצא למסע דיג שנאסר בפסיקה

כל חומר החקירה ב"תיקי האלפים" מצוי זה מכבר בידי הנאשמים - בנימין נתניהו, שאול אלוביץ, איריס אלוביץ ונוני מוזס - ואין מקום לבקשותיהם לקבל חומרים נוספים. כך טוענת התביעה במשפט נתניהו, בתגובה שהגישה (יום ד', 21.10.20) לבית המשפט המחוזי בירושלים לבקשותיהם של הארבעה. לטענת הפרקליטות, נתניהו ובני הזוג אלוביץ בחרו "להרחיב ככל הניתן את חזית המחלוקת, עד כדי כך שגם סוגיות שזכו למענה מלא ומספק במסגרת ההתכתבות המקדימה בין הצדדים מצאו מקומן בבקשות הנאשמים לבית המשפט". זאת, למרות שלדבריה היא עושה "מאמץ עילאי לעמוד, ככל הניתן, בעיקריה ובדקדוקיה של זכות העיון". לדברי הפרקליטות, "רשויות האכיפה עשו כל שניתן כדי להנגיש את חומר החקירה שנמסר לעיון הנאשמים, ולספק לנאשמים את המידע המלא בדבר החומר שנאסף בתיק. כך, גם חומרים, שספק רב אם זכות העיון אומנם חלה עליהם, נמסרו לעיונם של הנאשמים. רובם המכריע של החומרים נסרקו, והועברו לידי הנאשמים באופן המקל את הגישה אליהם. זה חודשים ארוכים שהמאשימה עומדת לרשותם של הנאשמים בבקשותיהם השונות לאתר חומר כזה או אחר. כל זאת, על-מנת להבטיח שלנאשמים ניתנת ההזדמנות המלאה להעריך את חומר הראיות המבסס את האישומים נגדם, ולגבש את טענות ההגנה שלהם, ועל-מנת לייעל את שלב בירור הטענות הנוגעות לחומר החקירה". הפרקליטות ממשיכה וטוענת: "עיון בבקשות הנאשמים מגלה שחלק ניכר מהן עוסק בחומרים שהוחרגו זה מכבר בפסיקתו של בית המשפט העליון מגדר 'חומר חקירה'; חלק אחר אינו עוסק כלל בבקשות לחומרי חקירה, אלא שוטח טענות, שהן מעין 'קדימונים' לטענות מקדמיות או אחרות, שבדעתם לטעון בהמשך; ושוב חלק אחר חושף בקשות הבהרה, שקשה להבין את הקשר בינן לבין ההליך שלפנינו. נמצא, אפוא, לאחר ברירת התבן מן הבר, כי טענות הנאשמים מלמדות דווקא, כי בידיהם מצוי זה מכבר 'חומר החקירה' הדרוש לקיומו של המשפט; וכי אף אם נפלה שגגה כלשהי בהקשר זה של זכות העיון ב'חומר חקירה', הרי שמדובר בשולי השוליים של האישום שלפנינו". התביעה אומרת עוד: "לעיתים העלו הנאשמים טענות בדבר ניסיונות הסתרה מצדה של המאשימה. בהקשר זה תבהיר המאשימה באופן חד וברור, כי הדרך הקלה ביותר מבחינתה הייתה להעביר לנאשמים כל בדל של חומר המבוקש על ידיהם. דא עקא, שאם אומנם תבחר המאשימה בדרך קלה שכזו, היא תחטא לדין ולתפקידה על-פי הדין; שהרי, מתן זכות עיון בחומר שאינו 'חומר חקירה' פוגע מיניה וביה באינטרסים ציבוריים ובזכויות של אחרים. מלאכת המיון והסיווג של החומרים הנאספים בחקירה היא מלאכה מורכבת למדי. על כל פנים, חשדם של הנאשמים בעניין ניסיונות הסתרה - אינו רק מקומם וחסר בסיס, אלא שהוא אף מנוגד למהות המלאכה הנדרשת לצורך סיווגו של חומר כ'חומר חקירה'". לטענת הפרקליטות, נתניהו ובני הזוג אלוביץ "מבקשים להרחיב את היקפה של זכות העיון בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, כדי לקדם טענות מקדמיות שבדעתם להעלות בפני בית המשפט הנכבד בבוא העת, ובפרט טענה של הגנה מן הצדק, או טענות לפסילת ראיות בהתאם להלכת יששכרוב. בהתאם לכך, הקדישו הנאשמים את מרבית בקשותיהם לתיאורים דרמטיים ונרחבים על התנהלותה השערורייתית – לשיטתם – של החקירה בענייננו, תוך ביצועם – שוב, לשיטתם – של תרגילי חקירה פסולים. בתמצית תטען המאשימה, כי בכך מבקשים הנאשמים 'לרתום את העגלה לפני הסוסים' ולעשות שימוש בהליך לפי סעיף 74 לחסד"פ למטרה זרה שלא לשמה הוא נועד". אם ברצונם לטעון להגנה מן הצדק - עליהם לעשות זאת בדיון לגופו ובהליך שנקבע לכך, ולא לבקש מראש חומרי חקירה, סבורה הפרקליטות. עוד היא אומרת כי טענותיהם של נתניהו ואלוביץ בהקשר זה מבוססות על השערות בלתי מוכחות, למשל - כאילו רוני אלשיך ורוני ריטמן (שהיו אז המפכ"ל וראש להב 433) היו בניגוד עניינים חריף, משום שסברו שנתניהו מבקש לפגוע בהם; או טענתם של אלוביץ בדבר "תרגילי חקירה אגרסיביים" לכמה מן העדים. בפועל, היא טוענת, נתניהו ייוצא למסע דיג - שנאסר בפסיקה לעשותו במסגרת בקשה לחומרי חקירה. עוד טוענת הפרקליטות, כי "הנאשמים אף מבקשים להרחיב את זכות העיון שלהם בחומר החקירה, כך שזו תחול גם על החריג המקובל לזכות זו – קרי, 'מסמכים פנימיים', או 'תרשומת פנימית"' כך הם טוענים על סמך הכותרות של התרשומות הפנימיות שהועברו אליהם במסגרת 'רשימת כל החומר', על סמך הערכותיהם והשערותיהם באשר לתוכן הטמון במסמכים אלה, ועל סמך טענות מטענות שונות על אופן גביית הראיות – טענות, שלא פעם אין להן כל אחיזה במציאות נוסף לכך מבססים הנאשמים את טענותיהם בהקשר זה של 'תרשומות פנימיות' באמצעות קריאה סלקטיבית, המעוותת כליל את הכרעתו העקבית של בית המשפט העליון". לדברי הפרקליטות, גם הבקשות לקבל חומר נרחב ממדיות דיגיטליות - כדוגמת תוכן מכשיר הסלולר של אילן ישועה - עומדות בסתירה לפסיקת בית המשפט העליון. לטענתה, מבחינתו של נתניהו "לאחר שחומר מסוים נערך ונאסף על-ידי המשטרה בחקירה מסוימת, וככל שהוא אינו בגדר 'תרשומת פנימית' או שהוטל עליו חיסיון – אזי חובה למוסרו לידי הנאשם. לדידו, לא קיים כלל מושג של חומר שנערך ונאסף בידי הגוף החוקר, ושנמצא בלתי רלוונטי על-ידי התביעה, ולכן הוא אינו נכלל בגדר 'חומר החקירה', אלא אך ורק בגדר 'רשימת כל החומר'. המאשימה אינה רואה מקום במסגרת זו להפנות לעשרות, ואפשר מאות, ההחלטות השיפוטיות של בית המשפט העליון, שבהן נקבע אחרת". התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד יהודית תירוש, אמיר טבנקין, אלון גילדין, קרן צבירן-לצטר, ניצן וולקן, אסף עיסוק והדר וינשטיין.