פינוי הכוחות האמריקנים מעירק עמד עד כה בלוח הזמנים המתוכנן. עם זאת, אילוצים שונים בהם הגברת המוטיבציה של ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים אסטרטגיים, דחיית מועד הבחירות לפרלמנט, הנפיצות הכורדית-ערבית כמו גם אילוצים חיצוניים דוגמת תגבור כוחות צבא ארצות הברית באפגניסטן, עלולים להביא למצב בו פינוי הכוחות בקצב הנוכחי יעמיד בסימן שאלה את היציבות היחסית שהושגה בשנתיים האחרונות.
אם לא יהיו שינויים, הפעילות הקרבית האמריקנית בעירק צפויה להסתיים באוגוסט 2010, וכלל כוחותיה מחויבים לסגת, על-פי הסכם סטאטוס הכוחות (SFA), עד סוף 2011. נכון להיום יש בעירק 115,000 חיילים אמריקנים המצויים ברובם, מאז ה-30 ביוני, מחוץ למרחב העירוני (זאת ביחס ליותר מ-160,000 חיילים ששהו בעירק בשיא ה-Surge). השלב הבא, על-פי התוכנית האמריקנית, הוא מעבר הדרגתי למודוס של "ייעוץ וסיוע" לכוחות הביטחון העירקיים, אשר מידת מיומנותם לקבל את האחריות הביטחונית על השטח שיפונה מוטלת בספק. לאחר אוגוסט 2010 צפויים להישאר בעירק לא יותר מ-50,000 חיילים בתפקידים תומכי לחימה וכ-70,000 אנשי חברות קבלן פרטיות.
רמת האלימות בשטח קשורה, גם אם לא באופן מוחלט, לנסיגה האמריקנית. תגבור הכוחות האמריקנים הוא שהביא, בין היתר, להפחתת האלימות ב-2007. משום כך, הסגת הכוחות, כמו גם הפחתת התמיכה באלמנטים סונים שהתנגדו לאל-קאעדה, עשויה להביא להגברתה. התפרצות אלימה, סביב הבחירות לפרלמנט (שנדחו שוב, הפעם ל-7 במרץ 2010), עשויה לחייב התערבות אמריקנית, גם נקודתית, ולהקשות על מפקד הכוחות האמריקנים, הגנרל אודיירנו (Odierno), לעמוד בלוח הזמנים לנסיגת הכוחות.
הפיגועים שאירעו באוגוסט ובאוקטובר כמו גם הפיגועים שבוצעו ב-8 בדצמבר, כוונו נגד משרדי ממשלה וסמלי שלטון עירקיים ומעידים על כוונת מבצעיהם להוציא לפועל פיגועים "אסטרטגיים" המכוונים לערער את יסודות הממשל.. כוחות הביטחון העירקיים היו תלויים במידה רבה בסיוע של הצבא האמריקני לאחר הפיגועים בכל האמור לפינוי הנפגעים, אבטחה, מודיעין וכיוצא באלו. סביר כי ככל שיתקרב מועד הבחירות תעלה המוטיבציה של מי שעומד מאחורי פיגועים אלו להוציא לפועל עוד ועוד פיגועים כדי להוכיח את אי יכולתה של הממשלה והעומד בראשה להביא לשיפור המצב הביטחוני במדינה.
לוח הזמנים להוצאת הכוחות האמריקנים מעירק, שהוא קשיח מטבעו, עלול להיות מושפע גם מהתמשכות תהליך הקמת הממשלה לאחר הבחירות, השניות במספר הנערכות באופן דמוקרטי לאחר הפלישה האמריקנית ב-2003. נכון להיום אף גוש פוליטי לא צפוי לזכות ברוב, מה שעשוי להאריך את מלאכת גיבוש הקואליציה, יש האומרים אף מעבר לקיץ 2010. לאחר הבחירות הראשונות לפרלמנט ב-2005 עברו מספר חודשים עד שהוקמה הממשלה, כאשר הואקום הפוליטי נוצל ע"י ארגוני טרור להגביר את התקפותיהם והחל גל של אלימות בין-עדתית. הסבירות כי הבחירות במדינה יבוטלו כליל נמוכה, אך דחייתן עשויה לחייב היערכות שונה בכל האמור לקצב והיקף הכוחות האמריקנים הנסוגים.
בהיותו מודע ליכולות המוגבלות של כוחות הביטחון העירקיים, אל-מלכי לא שולל את האפשרות "להשאיר דלת פתוחה" להמשך הנוכחות הצבאית האמריקנית במדינה גם לאחר 2011, זאת לצורך הכשרת כוחות הביטחון העירקים. עם זאת, הדבר יחייב עשיית שינויים בהסכם הקיים בין המדינות, זאת כדי לסייע לעירק "לעמוד על רגליה". עם זאת, יתכן והממשלה החדשה שתורכב בעירק לאחר הבחירות לא תראה באור חיובי את המשך הנוכחות הצבאית האמריקנית בעירק ותבקש את הסגת הכוחות על-פי ההסכם.
למרות שצבא ארצות הברית נסוג כבר ממרבית המרכזים העירוניים (27 במספר), הוא עדיין לוקח חלק מכריע בלחימה נגד הטרור באזורים הכפריים ולאורך גבולותיה של עירק וכוחות הביטחון העירקיים תלויים בו במידה רבה מבחינה לוגיסטית, סיוע אווירי ומל"מ (מודיעין לפני מבצע). נסיגה בקצב הנוכחי עשויה לערער את ההישגים השבריריים מאז 2007 ולהביא לחידוש פעולות הטרור והאלימות הבין-עדתית.
סביר, כי גם בסוף 2011, המועד בו תושלם הנסיגה האמריקנית, עירק לא תוכל להגן על עצמה מעצמה ומשכנותיה. עירק עדיין זקוקה לבנות זרוע אוויר אפקטיבית שתוכל להגן על שמי המדינה מאיומים חיצוניים (ברשות חיל האוויר העירקי מעט מסוקים ומספר מטוסי סיור ותובלה) וכוח ימי שיוכל לאבטח את רצועת החוף כמו גם את ייצוא הנפט העירקי. עד שיהיה ביכולתה לעשות זאת לא יהיה תחליף לנוכחות צבאית אמריקנית. באשר לביטחון פנים, הרי שלמרות הגידול הרציף במספר אנשי כוחות הביטחון העירקיים (665,000 איש נכון להיום), מידת כשירותם ונאמנותם מוטלת בספק.
גם אם כמות הפיגועים ירדה, במקומות מסוימים אף לרמות שלא נראו מאז 2003, סביר כי ככל שתעמיק הנסיגה האמריקנית, יבקשו ארגוני הטרור, בדגש על "אל-קאעדה במסופוטמיה", לזנב בכוחות האמריקנים הנסוגים כדי להקנות לפינוי דימוי של "נסיגה תחת אש".
גם התגברות הסכסוך הכורדי-ערבי, למשל סביב שאלת הזכויות על ההכנסות משדות הנפט של כירכוכ, על גבול החבל הכורדי, עלולה להוביל את ארצות הברית להאריך את שהותה בעירק כדי למנוע שפיכות דמים. כירכוכ, הבנויה מפסיפס אתני נפיץ ואשר אחראית ליותר משליש מתפוקת הנפט של עירק, "שוחררה" על-ידי הכורדים ב-2003 עם נפילת סדאם, והיא מהווה מאז סלע מחלוקת בין בגדד לאירביל בשאלת השליטה בעיר וחלוקת רווחי הנפט. הקרבה בין כוחות ה"פשמרגה" לכוחות הממשלה, כמו גם הצעדים החד-צדדיים בשטח ששני הצדדים נקטו, עשויה להצית משבר שיהיה קשה להכילו. עד כה, הימצאותם של הכוחות האמריקנים בשטח מנעה במידה רבה התדרדרות נוספת, מה שמחייב להגיע לנוסחא פוליטית שתספק את שני הצדדים עוד לפני השלמת הנסיגה. יוזכר כי היה זה בעיקר המאמץ האמריקני שסייע בהשגת הסכם הפשרה באשר לאופן ההצבעה בכירכוכ, שאפשר את העברת חוק הבחירות במתכונתו הסופית.
נסיגת הכוחות מעירק קשורה גם למצב באפגניסטן והעברת מאמץ המלחמה האמריקני אליה. פינוי כוחות "פזיז" לטובת אפגניסטן עלול להעמיד למבחן את היציבות היחסית שהושגה בעירק, להביא להגברת האלימות ולבסוף לצורך בעיכוב הפינוי כדי להשליט סדר. מנגד, כל עיכוב בפינוי הכוחות מעירק יקשה על תגבור הכוחות באפגניסטן. רק בשבוע שעבר הכריז הנשיא אובמה כי בכוונתו לאשר תגבור נוסף של 30,000 חיילים עד קיץ 2010, שהוא גם מועד השלמת הפינוי של הכוחות הלוחמים בעירק, זאת מעבר ל-68,000 החיילים האמריקנים שכבר נמצאים בה.
יש להדגיש כי על-אף הקשיים שעשויים לנבוע מהמצב הפוליטי הפנימי בעירק, מרמת האלימות בשטח, מהמתח הכורדי-ערבי, הנסיגה צוברת מומנטום משלה ויהיה קשה לעוצרה. אך נחישותו של הנשיא אובמה להביא לפינוי הכוחות בקצב הנוכחי ובכפוף ללוח זמנים קשיח עלולה לשחוק את הישגי השנתיים האחרונות ולסיים את השקט היחסי ששרר בעירק. הן האמריקנים והן העירקים אינם מעוניינים שכוחות צבא ארצות הברית יישארו בעירק לנצח. הארכת הנוכחות האמריקנית לא מבטיח הצלחה, אך נסיגה מוקדמת מידי תביא בהכרח לואקום ביטחוני - ותהפוך את הנסיגה למסוכנת יותר אף מן הכניסה לעירק. ארצות הברית נדרשת לכן להטמיע יתר גמישות ב"אסטרטגיית היציאה" שלה, כך שיתאפשר לה להתמודד ביתר קלות עם האילוצים הקיימים, גם אם בסוף היום התוצאה תהיה הארכת משך הנוכחות הצבאית בעירק.
