לא צריכים להיות חכמים או לראות את הנולד, כי הבעיה כבר "מככבת" אצלנו יום-יום בחדשות. כוונתי לפשיעה שלא רק שאינה יורדת מהכותרות כי אם גם צוברת תנופה, מכה שורשים ו"משתכללת".
היום זו מהנדסת צעירה, אם לשני ילדים קטנים שנרצחה. ובעבר הלא כל-כך רחוק, מרגריטה לאוטין, אם צעירה, אם לשני קטנים שנהרגה מיריות בין כנופיות. הללו כידוע, הם "פסיק" מהמציאות שלנו שעלה במוחי, בעת כתיבת השורות.
לעומת הנ"ל, הכוחות האפלים אצלנו לא שוקטים על שמריהם - הם "משתכללים", מתרבים ומגבירים "חיל", עושים את "עבודתם" חופשי-חופשי ודווקא בגלל היעדר תשובה נמרצת ויסודית, דחופה ובגדול.
אצלנו, יותר מהרגיל ו"משתפרים" בכיוון ההפוך. הממונים על ביטחון הפנים, בין השאר ומניעת המציאות הנ"ל, חיים בעולמם. ייתכן שמשתדלים וגם עמוסים עבודה, אבל עם זאת, עונים על הבעיות וכמובן לאחר שקורות.
לו היו לנו, לפחות נציגי ציבור אמיתיים - לפחות אחד! - שהיה עושה מה שעשה בזמנו נשיא אמריקני כאשר ביקש מהאזרחים שיכתבו לו בהקשר בעיה מסויימת. אותו נשיא הבין מה שמבין כל בעל שכל ישר: שבין רבבות אדם, ייתכנו רעיון אחד, לפי הכלל הפשוט שטובים השנים מהאחד, אבל אצלנו - לא זה ולא זה.
אצלנו יכול לקרות "נס" אם לפתע יהיו יריות בין כנופיות וייהרגו כמה אנשים או בין הנפגעים, יש אחד שקשור לקובעים אצלנו. או אז, יימצא איזה "גוליאני" או אחד מהציבור שיצא מתרדמתו. כמו-כן - ודווקא עכשיו - לו הייתה לנו במה ראוייה כדי לומר לפחות, את הדברים כאן.