רפאל יונתן קלנר פוליסוק סיפר: "אני בוגר מרכז העינויים של בקדושה. הזיכרונות שהייתי צריך להעלות בלילה לקראת הדיון הזה כדי לתת לכם להבין את העינוי הנורא הזה לא נתנו לי לישון. מדברים כאן על בחירה אבל לי לא הייתה בחירה באמת. הייתי בחור בן 19, כל עולמי וחלומותיי היו הישיבה שלי והבנתי שביום שאני עוזב את הטיפול אני מסיים את חיי. היום אני יכול למנות על יד אחת את החברים ששמרו איתי על קשר מאז שיצאתי מהארון, הלחץ הנפשי על נער כזה הוא בלתי אפשרי".
הפסיכולוג אליהו אקרמן, שעומד בראש מרכז 'בקדושה' הגיב: "רבים פונים בבקשה לעבוד על הנושא הזה כדי לגשר בין הערכים שבהם הם מאמינים לבין נטייה שהם חווים אותה, לפעמים מלידה. אנחנו עוזרים להם באמצעות טיפול. המרה נשמע כמו עינוי, אנחנו עוסקים בטיפול על-ידי אנשים מוסמכים, מטפלים מדיסציפלינות שונות שמתמודדים יחד עם המבקשים להתמודד עם נטייתם הטבעית כדי לגשר ולהתחתן בנישואים הטרוסקסואליים. העבודה הזאת אפשרית ויש לנו הצלחות רבות".
ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה אמר בנושא כי "טיפול המרה", אין זה טיפול ואין המרה בסופו. אבל יש הרבה סבל ומצוקה ושימוש בו מוביל לדיכאון, חרדה ואובדנות. נטייה מינית היא חלק מהפרופיל הגנטי של האדם, איננה משתנה וגם במצבי דמנציה מתקדמים האדם לא שוכח את זהותו. אי-אפשר לשנות אותה. זהות לא משנים". פישל הוסיף: "כשאני יושב כאן ומדבר אני מייצג את הרפואה הישראלית כולה, אני מייצג גם את הרפואה העולמית. אני קורא לכם חברי כנסת נכבדים, אל תהפכו את הדיון לעניינים קואליציה מול אופוזיציה, אל תפלו ברשת של מי שמנסה להפוך את הנושא לעניין דתי (יהודי או מוסלמי) זה אפילו לא שאלה של בעד או נגד להט"בים. זה עניין של הצלת חיים. מיגור של אמצעי קטלני".
שושנה רייזל, חרדית שעברה טיפולי המרה: "בגיל 13 וחצי הבנתי שיש שם למה שאני מרגישה. גדלתי בבית חרדי. הפנו אותי לארגון שעדיין קיים כיום בשם 'חוסן'. הפסיכולוג הרעיב אותי, הכאבתי לעצמי, אמר לי לשכב עם חברים שלי – ואני בת 13. כעבור מספר חודשים ניסיתי להתאבד. בטיפול נוסף שעברתי, כל אמצעי היה כשר. שלחו אותי לצפות בפורנו. המסר היה: עדיף למות מאשר לחיות ככה, החיים של הגייז מזעזעים".
יו"ר הוועדה ח"כ
חיים כץ, שבמהלך הדיון קטע לא פעם פעילים להט"בים שניסו להפריע לדוברים, סיכם את הדיון: "תם ולא נשלם".