מדינת ישראל נראית ומתנהלת היום כאדם בעל בטן גדולה ורחבה אך עם ראש ורגליים מצומקות ושבריריות. למעשה, אזור הצפון והדרום, החלקים החשובים ביותר של המדינה והחברה בישראל אינם מתפקדים.
אנחנו מאבדים את הצפון. אנחנו בשלב מתקדם של איבוד הדרום. איבוד אדמות מדינה וריבונות לאומית הינן ביטוי לחוסר יכולתן של ממשלות ישראל לדורותיהן- למשול ולקבל החלטות.
את הדרום אנו מאבדים בגלל חוסר יכולתם של הפוליטיקאים לקבל החלטה ולבצעה בנושא ההתיישבות ( הפזורה (הבדואית בנגב. הזמן לא משחק לטובתנו. ההפך. נקבעות כאן בהדרגתיות עובדות בלתי הפיכות.
המחדל בצפון גדול פי כמה. שם אנו מאבדים את הריבונות כתוצאה מהחלטות ישירות של מקבלי ההחלטות בנושאים כלכליים וחברתיים. כל מה שצריך זו מודעות חברתית ורצון אמיתי לדאוג לציבור ששלח אותם לכנסת.
אבל איפה הם ומודעות או חיבור לציבור ששלח אותם. אגב, הוכחה ניצחת כי צריך לשנות את שיטת הממשל והבחירות בישראל. הוכחה ניצחת לצורך בבחירות אזוריות, הוכחה ניצחת לאסון הלאומי בקיומה של "מדינת תל אביב " - מדינה ריבונית במרכז הארץ, "עיר- מדינה" חזקה באופן השואב את כל האנרגיות והכוחות משאר אזורי המדינה.
הכי נורא? שהתרבות הפוליטית, ההתנהלות הפוליטית מפלגתית של מקבלי ההחלטות מושפעות מההוויה התל אביבית - בחשיבה, בתפיסת העולם, באטימות החושים ובחוסר ההבנה הנורא, שבסופו של יום רגליים חלשות וראש חלש יגררו את כל הגוף לתהום.
קשיים בצפון? סגירת מפעלים? התרסקות חברתית כלכלית אדירת מימדים אי שם, בגליל, מעבר להרי החושך? את מי זה מעניין. החגיגה במרכז המדינה נמשכת ואחרינו המבול. חיים כאן כאילו אין מחר. בנקים, ראשי מערכת השלטון, ראשי מערכת הביטחון שאחראים על חלק גדול מהמפעלים, יזמים ואנשי עסקים.
בעצם כולנו נושאים באחריות למצב. אנחנו , ששלחנו את חדלי האישים הללו לכנסת ולממשלה- ותוצאות אין.
נכון, ישנן סיבות לגיטימיות. עולם גלובלי, כללי שוק ומסחר כלל עולמיים חוצי גבולות שהופכות את העולם העסקי לקשה ותחרותי יותר. ייתכן. אבל כאן בדיוק תפקידה של הממשלה. כאן בדיוק תפקידה של הכנסת. לחוקק ולמשול. להזרים תקציבים על-פי סדרי עדיפויות ולהחליט- מפעלים בצפון לא סוגרים !! נקודה. לא היום, לא עכשיו, לא במציאות הנוכחית.