|
|
ציון בכנסת של היום הבינ"ל לאלימות נגד נשים
|
|
|
|
|
|
בישראל, המחקרים של הכנסת מתבססים על התיקים במשטרה, אבל הסטטיסטיקות של המשטרה אינן שלמות מסיבות פרקטיות שלהם. כך שאם, למשל, מקרה רצח של אישה נסגר מחוסר ראיות, גם אם יש חשד בבן הזוג, הוא לא נכנס לסטטיסטיקה | |
|
|
|
ב-2013, זכתה הד"ר שלוה וייל במכרז של האיחוד האירופי, לטובת מיזם מחקרי ענק על רצח נשים, שכלל 30 מדינות באירופה, וגם ישראל, שנמשך ארבע שנים. היא ניהלה את המיזם הזה כחוקרת ישראלית עם ועדה של 80 איש, חלקם אנשי שטח, ובמהלכו הצליחה לטבוע את המונח Femicide בשפת המחקר של רצח נשים בכל אירופה ולאחר מכן ברחבי העולם. ב-2018 כתבה, יחד עם שתי עמיתות, ספר שמהווה סיכום של ממצאי המחקר ומסקנותיו. בתקופת המיזם, הוזמנה לנאום באו"ם מספר פעמים והופיעה בפני הפרלמנטים בספרד, בפורטוגל ובאיטליה. כך יצרה הד שהיכה גלים במחקר רצח נשים.
מה החשיבות של כינונה של תצפית על רצח נשים?
וייל: "בעקבות המיזם האירופי אותו הובלתי, הוזמנתי על-ידי מדינות רבות, לסייע להן לבנות תצפית או מעקב (Observatory) על רצח נשים, כשהמטרה העיקרית היא לייצר נראות ומודעות לרצח נשים, או להגדרתי 'Make Femicide Visible', על-ידי ניטור התופעה. כרגע אין מאגר אירופי או עולמי רשמי עם סטטיסטיקה נפרדת לרצח נשים על-רקע היותן נשים. התצפית האירופית שהקמתי במלטה עם נשיאת מלטה (והועברה כעת לגרמניה ולקפריסין) רק מתחילה עכשיו לאסוף נתונים ממדינות שונות".
האם הסטטיסטיקה בישראל על רצח נשים בשל היותן נשים היא סטטיסטיקה מהימנה?
וייל: "בישראל, המחקרים של הכנסת מתבססים על התיקים במשטרה, אבל הסטטיסטיקות של המשטרה אינן שלמות מסיבות פרקטיות שלהם. כך שאם, למשל, מקרה רצח של אישה נסגר מחוסר ראיות, גם אם יש חשד בבן הזוג, הוא לא נכנס לסטטיסטיקה. הפוליטיקאים משתמשים לעיתים בסטטיסטיקה כדי להוכיח עמדה כזו או אחרת. כלומר, משתמשים בנתונים שיתמכו בעמדתם. אין סטטיסטיקה שיטתית שמפורסמת באופן עקבי מדי שנה.
"בעקבות הסיוע שלי למדינות אירופיות שהחליטו למסד תצפית שתיצור אבחנה בתוך הסטטיסטיקה הכללית של רצח נשים, החלטתי להקים תצפית (Israel Observatory on Femicide) כזאת גם בישראל. מעין תחנת מעקב שתכלול לא רק את המחקר הכמותי של הסטטיסטיקה אלא גם את המחקר האיכותני, על הקשר בין הקורבן לרוצח, כי העדויות והסיפורים הם אלו שנותנים לנו את האינפורמציה האמיתית".
|
|
במוזאון הלובר בפריז
|
|
|
|
|
|
|
הקורונה, ובצדק, הוכרה על-ידי ארגון הבריאות העולמי כמגפה ומושקע בה הון עתק כדי למגר אותה ולטפל בה, אך רצח נשים עדיין לא הוכר כמגפה. בימיה הראשונים של הקורונה, ארגון הבריאות העולמי פרסם עצות כיצד נשים שהן קורבן לאלימות יכולות להתגונן בזמן המגפה, אבל לא הכירו ברצח נשים על-ידי בני זוגן, על-רקע היותן נשים, כמגפה בפני עצמה. זאת למרות שבעשור האחרון יותר נשים מתו כתוצאה מרצח נשים, מאשר ממגפה עולמית, במקרה זה, הקורונה | |
|
|
|
שיעור מקרי רצח נשים בארץ בידי בני זוגן הוא שיעור נמוך יחסית בהשוואה לעולם, אם כי בגלל מגפת הקורונה שיעור זה נמצא בעלייה. מאז ינואר 2020 התרחשו 19 מעשי רצח נשים. מדי יום נרצחות 237 נשים ברחבי העולם.
מה החשיבות של בדיקת הקשר בין רצח נשים למגפת הקורונה?
וייל: "כשפרצה מגפת הקורונה, שלחתי דוא"ל ל-200 חוקרות וחוקרי רצח נשים במדינות שונות, כדי לדעת מה קורה אצלם בנושא הזה, בהסגר או בהגבלות של המגפה. התשובות העידו על עומס בפניות של נשים לקווי החרום, על נשים שנשלחות הביתה מהמקלטים לנשים מוכות, למרות שהבית אינו מקום בטוח עבורן. לשאלה הזאת יש חשיבות. היה לנו פה בארץ, מקרה של בת העדה האתיופית בחולון, שהוחזרה הביתה ממקלט לנשים מוכות עם פרוץ הקורונה. בעלה השתחרר מהכלא ללא טיפול, שם היה כלוא על תקיפת אשתו, ושב הביתה בהסכמת המשפחה המורחבת שהיא בעלת ההחלטה בעניין. לאחר פרק זמן קצר הוא רצח אותה.
"בימי הסגר הראשון בתחילת מרס 2020, העליתי הנחת מחקר שהקורונה איננה קשורה רק לעלייה בשיעור האלימות במשפחה, אלא גם לעלייה במקרי הרצח במשפחה, בגלל סגירת המקלטים לנשים מוכות והחזרה של הקורבן לבית שבו נמצא בן הזוג האלים. אם אינני טועה, אני החוקרת היחידה שכתבתי על כך מאמר דעה בנושא. לאחר פרסום המאמר בעיתון הארץ, דווח על מקרה רצח נוסף של אישה מסיבות שתיארתי".
המאמר האקדמי של וייל הדן במחקרה על רצח נשים וקורונה, שפורסם ב-European Sociologist Journal באפריל 2020, זכה להדים עצומים בעולם ועורר דיון נרחב על הקשר שיש בין מגפת הקורונה לרצח נשים. בעקבות פרסום המאמר, הוזמנה על-ידי הפרופסור דויד מגנאג'י מרומא, שגם ארגן את ישיבתה בפרלמנט האיטלקי, לכתוב מאמר בכתב העת שלו Trauma &Memory. המאמר 'מגפה בתוך מגפה - רצח נשים ונגיף הקורונה', התפרסם עם נתונים מעודכנים באוגוסט 2020.
בהשוואה בנתונים בין 2019 ל-2020, האם ניתן להצביע על מסקנה חד-משמעית בסיבה לעלייה באלימות במשפחה ושיעור רצח נשים בעקבות הקורונה?
וייל: "אוניברסיטת ברנדייז, הזמינה ממני הרצאת זום בנושא על שתי המגפות, הקורונה ורצח נשים. במחקר המעודכן עליו הרציתי, השוויתי בין שיעור מקרי רצח נשים בשנה שעברה לשנה הזאת והראיתי שקשה להסיק מסקנה חד-משמעית משנה לשנה, אך הממצא החד-משמעי הוא ששיעור האלימות במשפחה עלה, ובעקבותיו שיעור הפניות לקווי החרום. כמו-כן, יש עלייה של שליש במקרי רצח בין ינואר 2020 עד ספטמבר 2020, בהשוואה לתקופה זו אשתקד".
לאור הממצאים שלך, מדוע רצח נשים עדיין לא הוגדר כמגפה?
וייל: "הטענה שלי במחקר הזה הייתה שהקורונה, ובצדק, הוכרה על-ידי ארגון הבריאות העולמי כמגפה ומושקע בה הון עתק כדי למגר אותה ולטפל בה, אך רצח נשים עדיין לא הוכר כמגפה. בימיה הראשונים של הקורונה, ארגון הבריאות העולמי פרסם עצות כיצד נשים שהן קורבן לאלימות יכולות להתגונן בזמן המגפה, אבל לא הכירו ברצח נשים על-ידי בני זוגן, על-רקע היותן נשים, כמגפה בפני עצמה. זאת למרות שבעשור האחרון יותר נשים מתו כתוצאה מרצח נשים, מאשר ממגפה עולמית, במקרה זה, הקורונה, למשל. הסטטיסטיקה, כאמור, היא גם לא מהימנה. בסטטיסטיקה האחרונה שהוצגה על-ידי האו"ם ב-2017, הופיע כי 87,000 נשים נרצחו בשנה. בפועל, נרצחו הרבה יותר נשים, כי היו ארצות שלא דיווחו".
|
|
|
עם ד"ר צגה מלקו, עיתונאית ופעילה חברתית
|
|
|
|
|
|
בתקשורת הציגו לאחרונה יישומונים טכנולוגיים חדשים לשימוש נשים, כדי שיוכלו להתריע כאשר יש מקרה אלימות, אך למעשה, היישומונים הללו עדיין אינם פעילים, ובכל מקרה הם מיועדים לאלו שיש להן מכשיר סלולרי מתאים. רוב מקרי רצח נשים מתרחשים בשכבות הסוציו אקונומיות הנמוכות, שם אין בכלל גישה לטכנולוגיה | |
|
|
|
מה הצעדים שיש לבצע כדי להתמודד עם המגפה של רצח נשים?
וייל: "המסקנה שלי היא שחייבים להשקיע משאבים רבים יותר במיגור מגפת רצח נשים. אם נסתכל על ישראל, לא רק שאין לנו המשאבים להתמודד עם אלימות במשפחה או מניעת רצח נשים, אלא אפילו התקציב שאישרה הממשלה לטיפול באלימות במשפחה, עדיין לא שוחרר. זה פשוט מגוחך. אנחנו בעיצומה של מגפת רצח נשים שהולכת ומתפשטת וכאשר מחזקים את הסגר, שיעור האלימות במשפחה עולה, כי בסגר אין לנו לאן לברוח. זה לא הגיוני שישנם רק שני מקלטי נשים מוכות בארץ לנשים דתיות או חרדיות. בנוסף, מדוע יש רק מקלטים לנשים, מדוע אין מקלטים לגברים? מדוע הגבר המכה נשאר בביתו והאישה המוכה מוצאת עם ילדיה מביתה?
"בתקשורת הציגו לאחרונה יישומונים טכנולוגיים חדשים לשימוש נשים, כדי שיוכלו להתריע כאשר יש מקרה אלימות, אך למעשה, היישומונים הללו עדיין אינם פעילים, ובכל מקרה הם מיועדים לאלו שיש להן מכשיר סלולרי מתאים. רוב מקרי רצח נשים מתרחשים בשכבות הסוציו אקונומיות הנמוכות, שם אין בכלל גישה לטכנולוגיה".
כיצד ניתן להתמודד עם הגורם התרבותי ברצח נשים במגזרים שונים?
וייל: "תרבות היא פרמטר חשוב מאוד בבחינה של רצח נשים. כחוקרת עדות, אני רואה לדוגמה שיעור של 50% ברצח נשים במגזר הערבי וזה שיעור שנמצא בעלייה, שם ישנם רציחות על-רקע 'כבוד המשפחה'. המעניין הוא שמאז 2008, כשהתחלתי לחקור רצח נשים בעדה האתיופית, שיעור הרציחות שם דווקא נמצא בירידה ועל כך אני מורידה את הכובע גם בפני ראשי העדה שטיפלו בתופעה הזאת ברצינות. הם עשו את השינוי בערכי התרבות בכל הקשור לאישה ולמעמדה, בהתאם לתרבות בארץ. כמובן, המאבק למניעת רצח נשים בעדה האתיופית ממשיך, כי עדיין יש יותר מדי מקרי רצח של נשים בעדה האתיופית ביחס לשיעורה באוכלוסייה הכללית".
מה באשר לאוכלוסיית המהגרים בארץ?
וייל: "בדקתי במחקר גם את אוכלוסיית המהגרים בארץ, הסודנים והאריתראים או נשים פיליפיניות ששיעור הרציחות שם גם גבוה, ביחס לשיעורם באוכלוסייה הכללית. אלו מקרים שלא מקבלים מספיק חשיפה ולעיתים הרצח מדווח ללא שם, אבל זאת קבוצה שחייבים להתייחס אליה. אני נזהרת מאוד בתיוגים (סטראוטיפים), אבל אם מאמצים את האבחנה האוריינטליסטית הזאת באופן מודע, ניתן לסייע במיגור התופעה של רצח נשים".
קלסתרון קורבן לא תמיד אחיד
באופן טבעי אנחנו מתייחסים למקרים שהם הכי קרובים אלינו, או שקל לנו יותר להזדהות איתם. כמו, למשל, מקרה הרצח המזעזע של מיכל סלע ז"ל, שאיננה הטיפוס הקלאסי כקורבן לאלימות כלפי נשים, אומרת הד"ר שלוה וייל, אנחנו רואים שיש עוד ועוד מקרים כמו מיכל סלע ושירה משה וזה מוכיח שזה יכול לקרות אצל כל אחד, אבל עדיין רוב המקרים מתרחשים בקבוצות "שוליות" למיינסטרים הישראלי. וייל: "מאז התחלתי במחקר רצח נשים, אבל גם כיום, מצאתי שהנרצחות ברובן הן נשים בגילים 45-35 עם חמישה או שישה ילדים, ששורדות את החיים, נשים קשות-יום ברובן.
הטיפול המשפטי בארץ בבן זוג הרוצח, שמיד מאובחן פסיכיאטרית ובלא מעט מקרים מוכר כחולה נפש או במצב של אי-שפיות זמנית ונשלח לשיקום, הוא לא רק שערורייתי, אלא הופך את ידם של הרוצחים הבאים לקלה על ההדק.
וייל: "מה שקורה בארץ הוא שבמהלך המשפט, מכירים בבן הזוג הרוצח כחולה נפש, או שהיה באי שפיות זמנית בעת הרצח או נסיון הרצח, ואז הוא נשלח לשיקום פסיכיאטרי במקום לתת את הדין. במקביל, האישה ממשיכה לחיות בחרדות מהיום שבו הוא ישתחרר ויסיים את 'משימת הרצח' והרי יש לא מעט מקרים שהוא אכן משתחרר ובסוף גם רוצח אותה. במקרה של רצח בת העדה האתיופית סמוך לפרוץ הקורונה, הבעל שהה בכלא תשעה חודשים וכלל לא קבל טיפול, כי על-פי החוק לא השלים שהות מספיק ארוכה בכלא כדי להיות זכאי לטיפול. שמעתי לאחרונה שמתכוונים לשנות מצב זה בחוק".
|
|
|
נואמת בפרלמנט האיטלקי ברומא
|
|
|
|
|
|
חקרנו 145 מקרים בישראל בעשור האחרון, של רצח נשים בכלל על-ידי בני זוגן ומתוכם שיעור של 10% היו מקרים של רצח נשים קשישות. הסטטיסטיקה בישראל כיום מראה שיש מקרה אחד של רצח אישה קשישה מדי שנה, אבל התופעה הזאת תגבר ונראה שהיא הופכת להיות עולמית | |
|
|
|
בספטמבר 2020 התפרסם בכתב העת הבריטי Journal of Gender Studies מאמר של הד"ר וייל, יחד עם נועם קשת, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, הדן במחקר חדש בו היא עוסקת בשלוש האחרונות, שבוחן רצח נשים קשישות, תוך התייחסות למה שקורה בארץ. וייל: "זו תופעה שאף אחד בעולם עדיין לא זיהה ולדעתי היא רק תלך ותתעצם. תוחלת החיים שלנו הולכת וגדלה בעולם בכלל וגם בארץ, ולכן בתוך הסטטיסטיקה הכללית אנחנו נראה שיעור מקרי רצח רבים יותר של נשים קשישות".
קיבלת על המאמר לא מעט הערות טרם פורסם בכתב העת היוקרתי, שלא קשורות ישירות לתוכן המאמר. הסבירי.
וייל: "התבקשת לענות על שאלות הזויות כמו 'תגדירי את ישראל', השבתי בחזרה 'ישראל היא מדינה'. השאלות הופנו בשפה לעומתית כמעט, גם לגבי התרבות הפלשתינית, למשל. כתבו לי: 'את מתייחסת למקרי רצח נשים קשישות פלשתיניות על-ידי בני זוגן, כאשר ידוע שהתרבות הערבית מכבדת מאוד את הקשישים שלה', התחושה הייתה כאילו מנסים לייחס לי מניעים זרים בהתייחסות שלי למחקר. בסוף הצלחנו לענות על כל השאלות של הקוראים והמאמר התפרסם".
מדובר בנושא מחקר שחוקרים אחרים טרם 'נגעו' בו. מה הייתה מטרת המחקר?
וייל: "התמקדתי ביחס לקשישות בעולם וברצח קשישות. הסטטיסטיקה בעולם מתייחסת לאישה כקשישה כבר מגיל 60, שהיום נחשב גיל צעיר מאוד. גם אצלנו בארץ גיל הפנסיה לנשים הוא 65-62 וזה מוקדם מאוד לתוחלת החיים של נשים כיום. לכן ההסתברות לרצח של אישה מעל גיל 60 גדלה בהתאם, לא רק בארץ אלא גם ברחבי העולם.
"במסגרת המחקר, חקרנו 145 מקרים בישראל בעשור האחרון, של רצח נשים בכלל על-ידי בני זוגן ומתוכם שיעור של 10% היו מקרים של רצח נשים קשישות. הסטטיסטיקה בישראל כיום מראה שיש מקרה אחד של רצח אישה קשישה מדי שנה, אבל התופעה הזאת תגבר ונראה שהיא הופכת להיות עולמית".
מה המלצותייך בכל הקשור לטיפול במניעת רצח נשים קשישות?
וייל: "ראשית, חייבים להכיר בתופעה הזאת ולהגדיל משמעותית כניסה של עובדים סוציאליים לבתים. נשים שהן קורבן לאלימות וגם נשים קשישות מתלוננות רבות ברשויות על האלימות כלפיהן, והרשויות לא תמיד מתייחסות ברצינות. זה בולט בעיקר לגבי תלונות של נשים קשישות שבדרך כלל נשואות שנים רבות לבני זוגן. שליש מהנשים ברחבי העולם סובלות מאלימות במשפחה, וכשמדובר באישה קשישה הסבל הוא כפול ומכופל, נוכח מגפת הקורונה. באופן עולמי, חייבים להקצות משאבים לטיפול בתופעת-על הזאת של רצח נשים, וכמובן גם בארץ. יש לתת תקציבים לארגוני נשים ולרשויות המקומיות, כדי לטפל בבעיות של נשים שהן קורבן לאלימות במשפחה, כדי למנוע מקרי רצח נוספים. טיפול ברמה הארצית עם מיקוד ברמה הקהילתית".
התצפית הישראלית הראשונה
השנה הקרובה מוקדשת מבחינתה של הד"ר שלוה וייל להקמת התצפית הישראלית הראשונה על רצח נשים IOF - Israel Observatory on Femicide . המחקר הזה, היא מדגישה, יהיה מחקר עצמאי אובייקטיבי ובלתי תלוי, במסגרת האוניברסיטה העברית. כמו בכל מחקריה על רצח נשים בארץ, הנתונים ייאספו מגורמים רבים - תקשורת, משטרה, כנסת וכמובן גם עדויות שהן פרי ההכרות האישית שלה עם מקרים אלה. וייל: "אני קוראת לארגוני הנשים בארץ, כגון ויצו, אמונה ונעמ"ת, להיות שותפים למיזם הזה, ומבקשת את תמיכתם בי להיות הקול הרשמי בנושא הזה. משם נוכל לספק לכנסת ואף לאו"ם נתונים אמינים עם מעקב על המקרים. מטרת המיזם היא לנטר באופן שיטתי התופעה, כדי שהסטטיסטיקה תהיה אמינה ומדויקת ותכלול גם נתונים, כגון כמה מקרי רצח נשים במשפחה היו בשנה וכמה תיקים נסגרו".
|
|