עורכי הדין אילן גבע, חן אגבלי ויוסי אלגבי עשקו אלמנה צעירה, שהייתה בטראומה לאחר מותו הפתאומי של בעלה, וניסו להוציא ממנה שכר טירחה במאות אלפי שקלים תמורת עבודה מועטה וקלה. כך קובע (24.11.20) שופט בית משפט השלום בהרצליה, גלעד הס. השלושה תבעו מן האישה 880,000 שקל - והס קבע שהיא לא תשלם להם דבר.
שלום ארביב נהרג בתאונת דרכים ב-19.7.17 והותיר אחריו את אשתו, אתי אורל-ארביב, ואת בנם בן ארבעת החודשים. שלושה ימים לאחר תום השבעה נפגשו ארביב ואביה עם גבע, וחתמו על הסכם שהוא הביא עימו. ההסכם כלל התחייבות של גבע ושל משרד אגבלי-אלגבי לטפל בשלושה נושאים: פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קיצבה מן הביטוח הלאומי וטיפול בפוליסות פרטיות. המחלוקת הייתה על הרכיב השלישי.
המנוח, שעבד בחברת טמפו, היה מבוטח בקרן פנסיה, אשר אישרה לאלמנתו ולבנו תשלום חודשי של 5,258 שקל. עורכי הדין טענו, כי הם זכאים ל-20% מן הסכום המהוון של הפנסיה וביקשו לקבל אותו מדי חודש לכל אורך חייה של ארביב - או לחלופין 439,000 שקל כבר כעת. לטענת עורכי הדין, קרן הפנסיה נכנסת תחת הכותרת "פוליסות פרטיות". אולם, הס דחה טענה זו, באומרו שבלשון בני אדם ובפסיקה - יש הבדל בין פוליסה לבין קרן פנסיה. הוא גם מראה, כי גבע עצמו הבחין בין קרן פנסיה לבין פוליסת ביטוח, ומציין שהיו אלו עורכי הדין שניסחו את החוזה - מול אישה בת 24 שזה עתה איבדה את בעלה - והם במפורש לא כתבו "קרן פנסיה". הס גם אינו מאמין לגבע, אשר טען בעדותו, כי ארביב סיפרה לו על קרן הפנסיה; הרבה יותר סביר להניח, שהיא כלל לא ידעה על קיומה.
עוד אומר הס, כי דינו של החוזה להתבטל מחמת עושק, שכן ארביב סבלה מחולשה ניכרת מול גבע, אגבלי ואלגבי. מדובר כאמור באלמנה צעירה ואם לתינוק, אשר "הייתה במצב של הלם לאחר טראומה קשה ביותר", מול עורכי דין מנוסים ו"הפער ברור וזועק". לדברי הס, "ברור, כי אלמנה צעירה, שלושה ימים לאחר תום השבעה על מות בעלה, כאשר היא מטפלת בתינוק, נמצאת במצב של חולשה. אולם, אין מדובר רק באמירה נורמטיבית לגבי נסיבות כלליות שכאלו, אלא שנתתי אמון מלא בתיאור הנתבעת את מצבה הקשה בעת חתימת הסכם שכר הטרחה, כאשר מעדות זו עולה כי בעת חתימת ההסכם היא הייתה במצב נפשי קשה, מצב של שוֹק והלם, אשר הקשה עליה לקבל החלטות עסקיות".
ארביב פנתה "לעורכי דין אשר הם אלו אשר אמורים להגן עליה ולמצות את זכויותיה. ודוק. היא פונה לעורכי הדין אשר ימצו את זכויותיה אל מול חברות הביטוח והמוסד לביטוח לאומי אותם היא רואה כ'צד שכנגד' העלול לפגוע בזכויותיה, כאשר תפקיד עורכי הדין לשמור עליה ועל זכויותיה. מכאן, הנתבעת לא רואה בעורכי הדין כ'צד שכנגד' שיש להיזהר מפניו ולכן כלפיהם הגנותיה חשופות יותר, כך שהיא במצב מחשבתי שהיא במקום מוגן במסגרתו היא אינה מבינה שעליה להיזהר מעורכי דינה העתידיים". גבע גם החתים את ארביב בו במקום על הסכם שמשמעותו שכר טירחה של למעלה ממיליון שקל, בלא שהותיר את ההסכם בידיה ובלא שנתן לה שהות להתייעץ ולבחון את תנאיו.
גבע, אגבלי ואלגבי היו מודעים לחולשתה של ארביב: אלמנה, מספר ימים אחרי פטירת בעלה, צעירה חסרת כל ניסיון עסקי הסומכת עליהם; וגבע ידע באופן ספציפי על מצבה הנפשי הקשה בזמן הפגישה. לכך מוסיף הס את הקביעה, לפיה זהו מקרה קיצוני בו ברור שתנאי ההסכם היו גרועים בהרבה מהמקובל. ארביב הייתה אמורה לשלם לעורכי הדין, לשיטתם, רבע מכספי הפנסיה - כאשר גבע ידע שתקבל כמה אלפי שקלים בחודש. מדובר במאות אלפי שקלים, כאשר הסיכון מצד עורכי הדין שהכסף לא יתקבל למעשה אינו קיים (ארביב הייתה צריכה רק להוכיח שבעלה נהרג), ואילו עבודתם הייתה מינימלית (מילוי טופס פשוט וצירוף כמה נספחים טכניים) ולכל היותר 30 שעות עבודה. הס מנתח את חלקיו האחרים של ההסכם ומסכם: "הסכם שכר הטרחה הינו בלתי סביר באופן קיצוני, כאשר בשורה התחתונה נדרשת הנתבעת לשלם מאות אלפי שקלים שכר טירחה עבור עבודה מזערית שהסיכון בצידה אפסי".
במבט ממעוף הציפור, מוסיף הס, "אין זה הוגן, הגון או סביר כי אלמנה צעירה תשלם לתובעים כל ימי חייה מדי חודש בחודשו כרבע מפנסיית השארים הצנועה לה היא זכאית וזאת בגין עבודה של התובעים המתמצת במילוי טופס, משלוח מספר מכתבים ומיילים ופגישה אחת עם מתמחה בחברת מנורה-מבטחים". לדברי הס, ניתן היה לבטל את ההסכם גם בשל חוסר תום לב והטעיה מצידם של גבע, אגבלי ואלגבי: הם לא מסרו לארביב מידע מלא על העבודה הדרושה והסיכונים מצידם, למרות שהיו חייבים לעשות זאת.
הס קבע, כי התשלום המגיע לגבע, אגבלי ואלגבי - בהתחשב בעבודה בפועל מול קרן הפנסיה - הוא 25,000 שקל. במקביל, הוא חייב אותם לשלם לארביב 25,000 שקל, כך שאין היא חייבת להם דבר. הוא גם הורה להם להעביר מיד לארביב את כל הכספים שעיכבו בידיהם בשל המחלוקת על שכר הטרחה. את התובעים ייצג עו"ד לירון טרי, ואת ארביב - עו"ד אלי הלם.
