העליון מצמצם הפטור ממס לעולים ולחוזרים

עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים זכאים לפטור ממס רק על הכנסות פסיביות מנכסים בחו"ל ולא על הכנסות אקטיביות. כך קובע לראשונה (יום ד', 2.12.20) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. במטרה לעודד עלייה ארצה ואת שובם של ישראלים שעזבו אותה לעשר שנים ומעלה, קובע סעיף 14(א) לפקודת מס הכנסה: "יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה ותושב חוזר ותיק יהיו פטורים ממס במשך עשר שנים מהמועד שהיו לתושבי ישראל כאמור, על הכנסותיהם מכל המקורות המנויים בסעיפים 2, 2א ו-3, שהופקו או שנצמחו מחוץ לישראל או שמקורן בנכסים מחוץ לישראל". הזכאות ניתנת באחת משתי חלופות: ההכנסה הופקה מחוץ לישראל, או שמקור ההכנסה הוא בנכס המצוי מחוץ לישראל. השאלה שעמדה להכרעה נגעה לחלופה השנייה: האם הפטור יינתן רק להכנסה פסיבית, דהיינו כזו שאינה מצריכה מאמץ מתמשך מצד הנישום (פרשנות מצמצמת), או שהוא יינתן רק להכנסה אקטיבית, דהיינו כזו הנובעת ממאמץ משמעותי מתמשך של הנישום (פרשנות מרחיבה). לסוג הראשון שייכות למשל הכנסות מהשקעות, ולסוג השני - הכנסות מעבודה. גרוסקופף מאמץ את הפרשנות המצמצמת, לה טען פקיד שומה כפר סבא, ואשר אותה קיבל גם שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין. גרוסקופף אומר כי שתי הפרשנויות אפשריות מבחינת לשון החוק, ולכן הוא פונה למבחנים הפרשניים כדי לקבוע איזו מהן יש לאמץ. הוא מגיע למסקנה, כי מאחר שבבסיס שיטת המס בישראל עומדת "תורת המקור" - דהיינו מיסוי המוטל על-פי מקור ספציפי הקיים בחקיקה - חובה לאמץ את הפרשנות המצמצמת. בלא מקור בדין, לא יוטל מס (למשל: על ירושות ומתנות). כאשר מדובר על מתן הפטור לעולים ותושבים חוזרים, יש לבחון מהו המקור ממנו צמחה ההכנסה. מסקנתו של גרוסקופף היא: "משמעות מבחן זה הוא שהכנסות אקטיביות, אשר המקור להן הוא מאמץ מתמשך של הנישום (כגון הכנסה מעבודה או מעסק), אינן מהוות כלל הכנסות 'שמקורן בנכסים', וממילא חלופת מקום הנכס המניב אינה רלוונטית לגביהן. לעומת זאת, הכנסות פסיביות, הנובעות מרכושו של הנישום ולא ממאמציו, יהיו לרוב כאלה 'שמקורן בנכסים', ולפיכך הפטור בגינן יכול להינתן לא רק לפי מקום הפקת ההכנסה, אלא גם לפי מקום הימצא הנכס המניב". לדברי גרוסקופף, גם תכלית החקיקה מוליכה לאותה מסקנה: מטרת הפטור היא "להשיג את המטרה של 'ניטרליות המעבר', דהיינו למנוע חיוב מס שנוצר רק מהטעם היחיד שהנישום בחר לעלות או לשוב לישראל, כך שההחלטה האם לעבור לישראל או לאו, תהא נטולה השפעות מיסויות. ודוק, אין מדובר בהקטנת חבות המס שחלה על הנישום עובר לעלייתו לישראל, ועל כן אין מקום להחיל את הפטור על הכנסה שממילא היה משולם בגינה מס לרשויות בישראל גם אלמלא המעבר. "אף מטעם זה יש לפרש את הפטור שבסעיף 14(א) לפקודה באופן שחלופת מקום הנכס המניב תהיה רלוונטית רק לגבי הכנסות פסיביות, שחבות המס של תושב זר ביחס אליהן תלויה במקום הנכס המניב, ולא ביחס להכנסות אקטיביות, שחבות המס של תושב זר ביחס אליהן תלויה במיקום הפעילות, ולא במיקומו של הנכס". גרוסקופף דחה את ערעורו של יהודה תלמי, אשר התגורר באנגליה מ-1987 עד שובו ארצה ב-2007 ואשר עוסק בתחום אבטחת המידע. עם שובו ארצה המשיך תלמי לעבוד כמנהל מכירות איזורי של החברה הבריטית EMC Computer Systems. הוא טען, כי יש להעניק לו פטור ממס על רוב הכנסותיו, בנימוק שמדובר בנכס המצוי בחו"ל - חחוזה העסקתו. גרוסקופף קובע, כי מאחר שמדובר בהכנסה אקטיבית - היא חייבת בשיעור מס רגיל. המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטת ענת ברון הסכימו עם גרוסקופף, אם כי מלצר הוסיף, כי ייתכן שבמצבים מסוימים יינתן הפטור גם להכנסות אקטיביות מוגדרות - בעיקר בתחום הקניין הרוחני; הוא משאיר זאת בצריך עיון. תלמי חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל. את תלמי ייצג עו"ד טארק בשיר, ואת המדינה - עוה"ד עמנואל לינדר ורנא חלאילה.