שלושה מן המעורבים בהונאת ניירות ערך בעשור הראשון של המאה, בסך 20 מיליון שקל, ירצו 44-11 חודשי מאסר. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, אימצה (יום א', 14.2.21) את הסדרי הטיעון עם שני המעורבים העיקריים.
משה גולדמן היה מנהל ההשקעות הראשי של קופת הגמל גדיש, שנוהלה במרבית התקופה בחברת פסגות קופות גמל, וניהל כספי חוסכים בסך 20 מיליארד שקל. הוא נדון ל-44 חודשי מאסר, לקנס של 1.5 מיליון שקל ולחילוט של 3.5 מיליון שקל. שאול מאור, שהיה היו"ר והבעלים של בית ההשקעות מאור-לוסקי, נדון ל-30 חודשי מאסר ולקנס של 750,000 שקל. הדר אשרת, שהיה מנהל דסק המניות בדויטשה בנק ישראל, נדון ל-11 חודשי מאסר ולקנס של 500,000 שקל.
גולדמן ומאור הורשעו בעבירות של מתן ולקיחת שוחד, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה, תרמית בניירות ערך, איסור הלבנת הון ועבירות נוספות. גולדמן הורשע גם בשיבוש מהלכי משפט והדחת עד. השניים ביצעו עסקות תרמיתיות בין חשבונות גדיש לבין חשבון קש שניהל מאור בבית ההשקעות שלו. עסקות אלו היטיבו עם חשבון הקש, תוך ניצול כספי קופת הגמל במסכת תרמיתית מורכבת; רווחיהם של השניים היו 4.1 מיליון שקל, בהם התחלקו, והם גרמו למשקיעים נזק של 2.7 מיליון שקל.
עוד הודו גולדמן ומאור, כי פעלו בתרמית בעסקות הפצת מניות סלקום שביצע דויטשה בנק ישראל בשנת 2008. מאור קנה מדויטשה בנק מניות סלקום בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ומכר אותן ברווח לקופות הגמל של פסגות ואקסלנס שבשליטת גולדמן ויגאל לוי, מעורב נוסף בפרשה. בכך יצרו השניים רווחים ניכרים בחשבונות שבשליטת מאור, שחולקו בהמשך בין המעורבים. הרווחים חולקו בין השניים באמצעות רשת מסועפת של חשבונות וחברות קש ואנשי קש בקפריסין, שווייץ, אנגליה הונגריה, סלובקיה ועוד. אשרת, אשר טיפל בהפצת מניות סלקום, סייע למאור לגזור רווחים תמורת 250,000 דולר ששילמו לו גולדמן ומאור.
בתחילת גזר הדין אומר אגמון-גונן, כי לדעתה יש להפסיק להשתמש בביטוי "צווארון לבן": "שפה מייצרת תודעה, ותודעה מייצרת מציאות. הביטוי 'צווארון לבן' מרמז, על-אף שנקבע במפורש אחרת, כאילו יש בעבירות אלו ולו משהו מן הלבן - צבע המרמז על טוהר וניקיון. כדי למנוע זאת, יש להתייחס לעבירות הכלכליות, דוגמת העבירות שביצעו הנאשמים במקרה שלפני, כעבירות חמורות, אולי מהחמורות ביותר בתחום עבירות הרכוש. המונחים 'פשיעה כלכלית' ו'פושעים כלכליים' מתאר נכוחה את המציאות".
על גולדמן אומרת אגמון-גונן: "כאשר מי שאמון על כספי חוסכים בהיקפים כה גדולים, מועל באופן בוטה באמון שניתן בידיו ומנצל את תפקידו הציבורי, תוך מעילה בכספים, קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים והפקת רווחים אישיים ניכרים על חשבון חוסכי הפנסיה, הדבר מעמיד את שוק ההון ושוק החיסכון הפנסיוני בסכנה של ממש". הנסיבות העיקריות לטובתו הן הודאתו וחלוף הזמן, בעוד שיש מקום להחמרה בשל הצורך בהרתעה. לדבריה, מדובר בהסדר מקל מאוד, שבלעדיו הייתה גוזרת על גולדמן שש שנות מאסר, אך לאחר התלבטות החליטה לכבד אותו.
לדברי מאור אומרת אגמון-גונן, כי חומרת מעשיו אינה כמו אלו של גולדמן, "אולם, גם פגיעתו
בערכים המוגנים רבה לאור היותו מומחה בשוק ההון ובעל רישיון ניהול השקעות, וכן בהיותו בעל
חברה שניהלה כספי משקיעים רבים". לקולא היא מציינת את הודאתו, חלוף הזמן ומצבם הרפואי של הוריו. בלא ההסדר, אומרת אגמון-גונן, היא הייתה גוזרת עליו 42 חודשי מאסר.
המדינה ביקשה לגזור על אשרת 15 חודשי מאסר, בעוד ההגנה ביקשה שמונה חודשי עבודות שירות. לדברי אגמון-גונן, הוא ניצל לרעה את האמון שניתן בו ופגע קשות בדויטשה בנק מבחינה תדמיתית וכספית. "הימצאות בניגוד עניינים, כך שהנאשם קיבל סכומי כסף משמעותיים (גם אם מתוך מודעות שבעצימת עיניים), בגין הפרת החובה לפעול למען התאגיד, פוגעת באפשרות לתת אמון במנהלים בכלל ומנהלי השקעות", היא מוסיפה. גם בעניינו של אשרת הביאה בחשבון אגמון-גונן את הודאתו ואת חלוף הזמן.
את המדינה ייצגו עוה"ד שירי גפני, אסף עיסוק, נועם רותם ורז סיטבון; את גולדמן ייצגו עוה"ד שרון כהנא, שחר מור, אסתי לוין וספיר גמפל-אמסלם; את מאור ייצג עו"ד מורן כרמון; ואת אשרת - עוה"ד איריס ניב-סבאג, דפנה שטיינברג ואפרת בר-און (כץ).
