התמונה מוכרת לרבים: בין העיסוקים היומיומיים, ביניהם המחלות והכיעורים שאנחנו חיים אותם ואיתם, שגם אינם יורדים מהכותרות, אתה רואה את הקטנים שלך עם פני התום שלהם, כאשר ה"מלאי" הנ"ל נמצא על-ידם ולא נמצא, כאילו הוא והם שני עולמות. אבל האמת היא שאין זה כך.
ואכן, אם תרצה אם לאו, הידיעות בתקשורת לא פוסקות מלהזכיר לך את המציאות בה אתה חי - רציחות באמצע הרחוב, ונדליזם שלא אחת מסתיים ברעה חולה זו או אחרת ובנוסף, אין שום סימן, ולו זעיר, משהו, למניעת כל אלה על-ידי הקובעים את חיינו.
כך, כאילו מתוך חלום, או כאשר אתה יושב בכורסה ומסתכל בטלוויזיה ורואה עולם יפה וקסום - עולם אחר מזה שאתה נמצא בו - ואתה מפנה את מבטך אל הפעוטה שמסתובבת סביבך כאשר היא כרגיל בעולמה, מנותקת לגמרי ממה שאתה ורבים יודעים וכואבים. ואז נופל עליך דיכאון עם שאלות מציקות - הפעוטה הזו אינה יודעת מה מחכה לה לכשתגדל, לטוב או לרע.
אז, בין הגלים המציפים אותך, אתה מוצא איזו נחמה שאולי אפשר בכל זאת להוציא משהו מאותם הדברים והמחשבות הקשות. אולי, הללו יכולים להוות טריגר בעבור אותם שהמציאות הנדונה תעשה אצלם משהו. כך, למשל, כאשר יהיו בחירות והם יתנו דחף לשינוי כמה ממאפייני המציאות שלנו. אולי בחירת נציגי ציבור אמיתיים שלא יהיו מנותקים מן הציבור ש"בחר" בהם. איזו תלות מחוייבת, בשיטת בחירות שתביא לכך. אולי במה לציבור, אחרת מהקיימת, שבה בין השאר אפשר יהיה להעמיד את הנושאים שהיום לא עומדים בסדר היום הציבורי, להעלותם ולא להרפות מכך.
להזכירכם, הכל בזכות ה"יהלומים" שלנו.
