בן כספית נמנה על שלושת העיתונאים הפוליטיים המבריקים והמקוריים בעיתונות המודפסת בישראל. לצד נחום ברנע [ידיעות] ויואל מרכוס [הארץ] מהווה הטור הפוליטי של בן כספית [מעריב] נקודת-חן עיתונאית של רוב עניין ולא מעט חידוש.
בסוף השבוע שעבר [25.12.09] חלק העיתונאי הנ"ל - הביקורתי בדרך כלל - מחמאות והערכות חיוביות לשני אנשים איכותיים: הרמטכ"ל גבי אשכנזי - והסופר הנידח, עורך "חדשות בן עזר".
על הרמטכ"ל כותב בן כספית כך: "גבי אשכנזי הוא רמטכ"ל מצויין, איש נכון, בזמן ובמקום הנכונים. צה"ל שימסור אחריו יהיה טוב, יעיל ומאומן בהרבה מזה שקיבל לידיו."
ובמקום אחר, באותו גיליון של מעריב, כותב בן כספית על עיתוננו האלקטרוני ועל עורכו: "אהוד בן עזר, תל אביבי ותיק, מפרסם באינטרנט עיתון מקוון הנקרא 'חדשות בן עזר: מכתב עיתי לילי חינם מאת סופר נידח'. איש מיוחד, בן-עזר. בן 73, מלח הארץ, סופר עברי, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף, פעיל בשדות העיתונות העברית יותר מחמישים שנה. הוא כותב בשפה צחה, בהירה ומיוחדת. שווה קריאה."
ניכרים דברי אמת, אומנם בן כספית העלה אותם על הדפוס לרגל ויכוח שמנהל מעריב עם החינמון "ישראל היום", שתפוצתו הגדולה מאיימת על מעריב ו"ידיעות", אולם אמת נשארת אמת גם כשמעלים אותה לצורך ויכוח אקטואלי כלשהו.
הכותב מציין כי אומנם גם על הארץ מאיימת תפוצתו הגדולה של החינמון - אולם, לדברי בן כספית, "'הארץ' [הוא] הצביעות בהתגלמותה. העיתון הזה מחזיק קו פוסט-ציוני מובהק, וזו זכותו. - - - 'הארץ' גובה תשלום ולא מאיים על קיומו של שאר העולם - - - מי שרוצה לקרוא, משלם וקורא. ככה צריך להיות," כותב כספית, "ובכל זאת 'הארץ' מוביל בשבוע האחרון קמפיין דורסני במטרה להפחיד את הח"כים שהגישו את הצעת החוק. ממש נהרג על זכותו של אדלסון להמשיך להוציא את 'ישראל היום'. ובכן, אפשר להירגע. לא רוממות חופש הביטוי מעניינת את 'הארץ', אלא קיומו שלו. 'הארץ' הוא שמדפיס את ['ישראל היום'] וגם מפיץ. מדובר במיליוני שקלים הכנסה בחודש. חמצן חיוני לקיומו של 'הארץ', ששרוי בקשיים כלכליים לא פחות חמורים משל 'מעריב'. אולי אפילו יותר חמורים. כך נוצרה כאן ברית בין שני הקטבים המנוגדים הללו... כל עוד הצ'ק של אדלסון יגיע כסדרו..." - כך מגלה/מאשים בן כספית.
היינו בודדים במערכה, כאשר התרענו על הברית-הבלתי-קדושה בין בעלי-האינטרסים שרוממות הצדק וטובת-הכלל בפיהם ("הון, שלטון, עיתון ו...שופט עליון", "סכנת הטוטאליטריות האג'נדיסטית" - ועוד מאמרים באותה רוח ב"חדשות בן עזר").
מה אירע לפתע שטובי הכותבים במעריב וב"ידיעות" התעוררו להצביע על הסכנה של תמיכת הארץ בגורם המסכן את חופש-העיתונות? ההסבר לכך מצוי בביטוי "ברק באפילה" - כשם שברק בלילה אפל מאיר לרגע את המציאות החשוכה - כך משבר חמור שופך אור בהיר על הסכנות לחברה ולחופש. כמובן, מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
ראוי להעיר, שתפוצתו של הארץ קטנה במידה רבה מתפוצתם של מעריב ו"ידיעות". ממה נובע הפחד שלהם מהארץ? מסתבר, על-פי מחקרים שערכתי וסקרים שקראתי, שאין קשר ישיר בין התפוצה וההשפעה: כך בעולם הגדול (תפוצתו הקטנה יחסית של ה"טיימס" הלונדוני משפיעה לאין ערוך יותר מהשפעתו של "ניוז אוף דה וורלד" הלונדוני, שתפוצתו רחבה פי 20 מזו של ה"טיימס" המכובד, או של ה"ניו-יורק טיימס" הניו-יורקי), וכך גם בישראל (פירסומים פוליטיים ועיתונים דלי-מכר השפיעו על מהלכים מדיניים-היסטוריים בתולדות המדינה - כך, למשל, בשנות ה-50', ריסון הצנזורה על-ידי זכייתו בבג"צ בערעור - של העיתון הקומוניסטי הקטן "קול העם"; כך ההדלפה המיתממת-מתוחכמת של "למרחב" על ביקור הרמטכ"ל בגרמניה על-ידי פרסום תצלומו בסמוך לידיעה אחרת על גרמניה, וכך השפעתו של כתב-העת "סולם" של ד"ר ישראל אלדד על המחתרת היהודית שרצחה את קסטנר, ועוד ועוד). לפיכך, לא מקרה הוא שעיתונאים חדי-עין ומביני-דבר, כמו אמנון לורד ב"מקור ראשון" ובן כספית במעריב מצטטים דברים שהופיעו ב"חדשות בן עזר".
ככל שאיכותו של כתב-העת טובה יותר - כך חשיבותו והשפעתו מרובות יותר. בכיר העיתונים הכלכליים בעולם המערבי - ה"אקונומיסט" - מתפאר בכך, שתפוצתו המירבית אינה עולה על 50 אלף עותקים (כלומר: לא כל אחד ראוי להימנות עם קוראי השבועון רב-ההשפעה הזה). "חדשות בן עזר" נמצא אפוא בחברה אינטלקטואלית טובה.
ובאשר לסכנה שמהווה "ישראל היום" לחופש-העיתונות בישראל - נראה שלווייתני העיתונות הנפוצה בישראל יכולים להירגע: אם ישקיעו יותר באיכות - לא תפגע בהם הכמות המתחרה - והרי הם תמיד הטיפו לתחרות חופשית... ומלבד כל זאת, נראה שמבצבץ כבר באופק העתיד הנשקף לעיתונות ולספרות: פחות נייר, יותר קריאה וכתיבה אינטרנטית-אלקטרונית. אולם זוהי כבר "אופרה אחרת".
