לאחר רצח הילד בידי שני התאומים (על-פי מה שכותבים בעיתונים), אז כבר אין צורך לעסוק ב"מה קורה אצלנו". שכן, עד לאחר שהוויכוחים בין המשטרה ורשויות הרווחה יסתיימו (ובינתיים יש ילד שנרצח), יש אצלנו כבר מספיק עובדות שבמציאות שלנו כבר אין הפתעות - הפשיעה, תאונות הדרכים, היעדר הנהגה ראוייה שתיתן תשובות לאלה והללו רק "פסיק" מהמציאות.
השאלה שתמידנ"אלת, היכן הציבור? נכון, האנשים בו אומנם סופקים כפיים למעלה ובכל מיני הבעות אומרים - "זה איום", למה הגענו" ועוד כיו"ב ובזה "נפתרות" הבעיות.
החמור, שלא קמים מהציבור אותם שרוצים - והכי צועקים - שרוצים להיבחר לנציגי ציבור וגורמים ליצירת תנועה בעד שינוי, כמו מוטי אשכנזי בזמנו, אחרי מלחמת יום הכיפורים. ואיפה מושכי העט למיניהם - שיש להם במה! - שלא יורידו את הנושא מסדר היום שלנו.
כנראה שיקום אחד כזה, רק אם הילד שלו יירצח בידי המשוטטים חופשי חופשי, כאשר מי שצריך לדעם עליהם, יודע ואיך יודע.
