ירון לונדון לא מרגיש קרבה לעשרות ההרוגים ולמאות הפצועים, הוא לא חש שייכות לכאב המשפחות, אלה אנשים זרים לטעמו. אני מאמין שהמחשבות שליליות כאלה ניקרו בראשם של רבים, רבים באגף השמאלי, הליבראלי לכאורה, שנת הקורונה העלתה משמעותית את סף הניכור בין החברות, מה שמצדיק לכאורה גם ריחוק בלבבות..
גם למנהיגות החרדית יד במעל, אני זוכר אמירות אכזריות של רבנים המאשימות אנשים במותם הטראגי בשל חילול שבת ואף את קורבנות השואה הם האשימו בחילול שבת, ערלי לב, ממש כמו ירון לונדון, ממש כמו ירון לונדון.
ירון יקירי, לו התהפכה אל מול ביתך משאית עם תרנגולות, תרגולות לא אנשים, 50 תרנגולות החזירו נשמתן לבוראן ועוד 100 נפגעו בכנף, האם היית מגלה אמפטיה? האם היית חולף בלי להניד עפעף? האם היית מגיש כוס מים לתרנגולת פצועה?, אני לא מאמין שהיית אוטם לבבך, ואלה תרנגולות, אלפים מהן נשחטות באורח יזום מדי יום ברחבי העולם, ואם מדובר אנשים רק 100 ק"מ מהבית שלך, זהו? אם הם מגיעים ברכבות צפופות אז האובדן הוא אוויר וצער המשפחות הוא כלום מכלום?
ואי אפשר למנוע מחשבות קרות הבאות מתוך הגיון צרוף לכאורה אך עם אפס רגש, אבל אדם מבוגר אמור להתגבר על מחשבות כאלה, אמור לספור עד 10 לפני שהוא נותן להן דרור בייחוד כאשר הדם עוד לא יבש.
אדם אשר עולות כאלה מחשבות בראשו אמור לומר לעצמו שאלה מחשבות הרסניות לו ולסביבתו, ולכן חובה לטפל בהן, חובה למנוע את יצירת השד, ואם נכשלנו ויצרנו אותו חובה לפחות לשמור אותו עמוק בתוך הבקבוק.
כאשר 45 מתים מונחים לפנינו שורות שורות, רק אנשים עם לב של אבן יכולים לבטא באורח פומבי את רצף המחשבות הטועות לדעתי שירון לונדון ביטא.
ביקורת לחוד, וערלות לב לחוד.
