בכיו קורע הלב של אב הילד הנרצח לאון קלנטרוב, לצערנו, אינו היחיד במקומותינו, והרבה דמעות כאלה זולגות אצלנו שנים רבות. אין ספק שאירועים כאלה ואחרים, מקורם בחולי מאוד מושרש במציאות שלנו שעיקרו בין השאר, היעדר תשתית הנהגתית חיובית שתמנע מקרים אלה.
לדעתי, הסיבה העיקרית למציאות זו, היא היעדר נציגי ציבור ראויים שיכוונו את העניינים וינהיגו את הציבור. אבל הללו, כידוע, הגיעו למעמדם איך שהגיעו ואין להוסיף בנידון. הטענות והבירבורים האחרונים לגבי תפקודם של המשטרה ושירותי הרווחה שמחליפים "מחמאות" ביניהם (מה אלה עושים נוכח רצח הילד?), מה גם של"זכותם" הם לא היחידים בתפקודם הקלוקל, כי כאמור החולי קיים ב"מיטבו", כי מקורו, בין השאר, בשיטת הבחירה של הקובעים בחיינו.
ניקח לדוגמה רק את המשטרה שהייתה צריכה לעשות מזמן "רעידת אדמה" בשורותיה, לגבי תפקודה ומערכותיה. כך למשל, בחירת מתגייסיה לפי המוטיבציה שלהם לנושא המשטרה (כולל הרמה), היערכות ברחובות כמתחייב מהמציאות הקיימת. הנה למשל, כיום עדיין אין שוטרי מקוף ברחובות. הללו, עם נוכחותם בשטח, עם כל המטלות שיש להם, יכולים להועיל בזינוקם המהיר לאירועים שאחרי ולפני התרחשותם. כמו-כן, יש לשלם משכורות גבוהות לשוטרים. מאין יבוא הכסף? מביטול משרדים מיותרים וכמובן לא אזכירם, כי יחכו לי בפינה לפני שאזכה לראות את השינוי.
בצידם של הדברים לעיל, חובה להזכיר את היעדר הבמה הראויה לאמירת הדברים. כך למשל, היה פעם נוהג (בישראל של פעם) שאם מוסד מדיני או ציבורי מוזכר בתקשורת, חובתו הייתה להגיב, והיום נוהג זה לא מתקיים במלואו, אם בכלל.
לסיכום, אם יהיו לנו בחירות וייבחרו נציגי ציבור ראויים, אחד הדברים שיצטרכו להעמיד בראש מסע הבחירות שלהם, בין השאר, הוא חזרה לשיטות של פעם, בהקשר לתגובת מוסדות ציבוריים כנכתב לעיל.