נניח שיש לנו סיר מרק ענק, גדול אפילו מזה שבמטבחים בצה"ל... מרק סמיך מעולה, ממנו מוכרים מנות לציבור. מנהל המסעדה ידוע כאיש "מבוגר ואחראי". באחד הימים החליט המנהל האחראי לשמור לעצמו רזרבה של מרק בסיר צדדי מבלי שיורגש מחסור במרק בסיר הענק. לשם כך הוסיף לסיר הענק כמות גדולה של מים חמים, בחש, ערבב ואת "תוספת" המרק שנוצרה העביר לסיר הרזרבה. עכשיו נוצרה בצד רזרבה הגונה של מרק, אותה ניתן למכור (לתיירים) תמורת דולרים. גם בסיר הענק ממנו לוגמים ישראלים - לא חסר מרק. הבעיה ה"קטנה" היא שהמרק של הישראלים דליל במקצת אבל עדיין שווה את המחיר המלא, כי לקליינטים קשה עדיין לחוש בדלילות של המרק.
דילול שווי השקל יוצר אינפלציה
זו בדיוק הדרך באמצעותה מעביר בנק ישראל עושר שצברנו בעמל רב מכיסנו אל מרתפיו. השיטה מבוססת על דילול ערכו של השקל שבידנו וכלל לא משנה, אם בינתיים הבנק עדיין לא הפעיל מעשית את המדפסת, אלא רק לקח "זמנית" כסף שאינו שלו (מהפקדות זמניות של הבנקים המסחריים בבנק ישראל) לצורך רכישת המט"ח. הפיתוי של ממשלות ובנקים מרכזיים לנקוט בדרך זו - גדול. בתחילת התהליך הציבור לא מבחין בטריק. חלקו הגדול פשוט "חוסך" את עודף השקלים שמוזרם לידיו. חיסכון זה מאפשר ל"מבוגר האחראי" לטעון שבנק ישראל "סופג" את עודפי הנזילות כי עודפי השקלים חוזרים אל בנק ישראל כ"חסכונות הציבור" שמשקיע במלווה קצר מועד (מק"מ).
אבל לאט ובהדרגה מגיעים השקלים העודפים אל השוק, יוצרים ביקושים וגורמים בשלב הראשון ל"פריחה" בשוק הדירות והמניות. הגל הראשון של האזרחים שמחליף את השקלים במוצרים נהנה משקלים ששוויים עדיין גבוה כי הוא מצליח באמצעותם לקנות מוצרים ב"מחיר הישן". ואז, מדד המחירים לצרכן "מפתיע". ה"גל השני" של הקונים שנפתרים מהשקלים תמורת מוצרים, כבר מצליח לרכוש פחות מוצרים כי המחירים כבר "עלו במקצת" ורק "באופן זמני"... בהמשכו של התהליך, כאשר תחדור בהדרגה ההכרה לכל הציבור, כלומר - יותר אזרחים יבחינו בדלילות הגוברת של המרק - המשק יימצא כבר בעיצומה של אינפלציה דוהרת שתשבש את אורחות החיים. מערבולת מואצת של העלאות ריבית ל"ריסון הכלכלה הרותחת", תוספות יוקר, שביתות, "תוכניות כלכליות" ותורים ארוכים בבנקים כדי שהכסף לא "ישכב סתם". היינו כבר בסרט הזה בשנות השמונים.
נגיד בנק ישראל שיכהן אז, ייפטר מיתרות המט"ח אפילו מהר מקצב הצבירה של הנגיד ה"מבוגר האחראי" כדי לענות לביקושי הציבור מבלי "ללבות את אש האינפלציה". וה"מבוגר האחראי", הוא יפרוש הרבה לפני - כדי "לעשות לביתו", בדיוק בנקודת הזמן בה לא יהיה ברור אם הוא האחראי או אולי "ספקולנטים" או "אינפלציה מיובאת".