"בננות, זבל, בדלי סיגריות וצואה"
"אחוות השוטרים" היא הכותרת שנבחרה לעטר תצלום [יריב כץ] המתפרסם הבוקר בשער ידיעות אחרונות. נראים בו כתריסר שוטרים בדרגות ותפקידים שונים, כשהם יושבים על ספסלי בית משפט. לא ספסלי הנאשמים, אלא ספסלי הצופים. הכיתוב הנלווה לתצלום נפתח במעט רקע: "4 שוטרי יס"מ נשלחו למעצר בית בחשד שהתעללו בפלשתיני. הם מכחישים את ההאשמות". לאחר מתן נתונים אלה, מתפנה כיתוב התצלום לעסוק בעניין שבעיני עורכי העיתון ראוי לעמוד במרכז הדיווח ולהפוך לכותרת: "חבריהם, בהם מפקדת תחנת תל אביב [...] ומפקד מרחב ירקון [...] התייצבו בביהמ"ש והפגינו תמיכה".
במילים פשוטות, עבור מי שלא היה מרוכז בעת קריאת הפסקה שלעיל, במקום תצלום שער וכותרת על חשד כי שוטרים התעללו בפלשתיני, העיתון מתמקד בתמיכה שהשוטרים זכו לה מחבריהם. המסגור ההופך על ראשו את סדר החשיבות המתבקש ממשיך בכפולת העמודים השנייה של העיתון, שמוקדשת כולה לפרשה. הכותרת המרכזית בכפולה קוראת "סולידריות במדים". הידיעה עצמה, מאת אמיר זוהר וניר גונטז', נפתחת אף היא בדיווח על תמיכת המפקדים: "אולמו של שופט המעצרים התורן אילן דפרי מבית משפט השלום בתל אביב היה אמש מלא מפה לפה בקהל יוצא דופן: כל הנוכחים היו שוטרי מרחב ירקון, החל במפקד המרחב תנ"צ משה אדרי וכלה בכ-30 שוטרי יס"מ, שבצעד חריג הגיעו לעודד ולתמוך בארבעה מחבריהם שנעצרו בחשד להתעללות בפלשתיני".
כך, רק בסופה של פסקת הפתיחה, מבצבץ מתוך פסוקית משועבדת החשד להתעללות בעציר פלשתיני. שמו, שעלאן אבו-נג'מה, מופיע לראשונה רק בפסקה החמישית בידיעה. זאת ועוד: לצד הידיעה מתפרסם תצלום ספסל הנאשמים ועליו ארבעת השוטרים החשודים בהתעללות, אבל שטח נרחב בהרבה בעיתון, כמחצית העמוד, מוקדש לשלושה תצלומים אחרים מספסלי הצופים בבית המשפט, שבהם נראים חבריהם ומפקדיהם של החשודים. בהשוואה, רק רבע עמוד מוקדש לידיעה מאת ירון דורון המסכמת את טענות הפלשתיני ("שמו עלי אזיקים ואז הרביצו לי בכל הגוף [...] בעטו בי והיכו אותי באלות ובכלי הנשק שלהם [...] זרקו עלי בננות, זבל, בדלי סיגריות וצואה [...] השתינו עלי. שמו על הראש שלי סמרטוט עם צואה וצילמו אותי עם הטלפונים הניידים שלהם").
נראה כי עבור כתבי הפלילים ועורכיהם, החשד בהתעללות בפלשתיני הוא שגרה שאין בה עניין לציבור, בעוד שנוכחותם של שוטרים בכירים בבית המשפט היא אירוע יוצא דופן הראוי לדיווח ותיעוד מקיף.
במעריב הרוח המנשבת דומה למדי. הכותרת לידיעה מאת אבי אשכנזי ונתיב נחמני מוקדשת לתומכים ולא לחשד להתעללות ("ליווי צמוד"), והידיעה עצמה נפתחת בתיאור האורחים הנכבדים שבאו לאולם בית המשפט. רק בפסקה השנייה מוזכר החשד כי כמה שוטרים התעללו בפלשתיני, ורק בפסקה השלישית מוזכר שמו של המתלונן. התצלום המרכזי בעמוד המוקדש לנושא [אמיר מאירי] מציג את השוטרים ש"באו לעזור", לשון כיתוב התצלום, ולא את החשודים בהתעללות. כדי לעזור לקוראים לזהות את ידועני המשטרה, המוכרים היטב לכתבי הפלילים, אבל אלמוניים לחלוטין עבור רוב הציבור, מסומנים שלושה מהשוטרים המופיעים בתצלום בעיגול אדום וזהותם מפוענחת בכיתוב התצלום. להבדיל מידיעות אחרונות, ההפניה בשער מעריב עוסקת דווקא במעצר החשודים בהתעללות, ולא בתמיכת מפקדיהם. מצד אחר, במעריב אין ידיעה נפרדת המסכמת את טענות אבו-נג'מה.
בהארץ, לעומת זאת, כותרת קצרה במרכז שער העיתון מנוסחת כך: "חשד: 4 שוטרי יס"מ התעללו בפלשתיני".
הידיעה, מאת יניב קובוביץ, נפתחת בדיווח על החשד בהתעללות, וכוללת כבר בפסקה הראשונה את שמו של המתלונן. רק בפסקה השישית מופיע אזכור - קצר - לאורחים שהתייצבו בבית המשפט. תצלומיהם כלל אינם מופיעים. "התהפכו היוצרות בישראל", מצוטט בידיעה בהארץ עו"ד אבי חימי, שמייצג את אחד השוטרים החשודים. "אנחנו חיים במדינה של מזוכיסטים, שבמקום לעצור את הפושע עוצרים שוטרים שהם מלח הארץ".
ההטיה הפוליטית השונה של העיתונים אינה הסבר תקף להבדלים בדגשי הסיקור. במקרה הנדון מדובר בעיתונאות, לא פוליטיקה. תמיכה לכך עולה מהדרך שבה
מסקרים הדס שטייף ונצחיה יעקב את המקרה ב"ישראל היום". העיתון, שאין לפקפק במידת הפטריוטיות שלו, מקדיש את כותרת הידיעה להאשמה בהתעללות. ביקור בכירי מרחב ירקון בבית המשפט כלל אינו מוזכר בדיווח.
