זוהר הרקיע
הכותרות הראשיות של כל העיתונים עוסקות גם הבוקר בהאיטי, שנחרבה בשבוע שעבר כתוצאה מרעידת אדמה. בשם האנושיות שיגרו מערכות העיתונים שליחים המסקרים את האסון הנורא שאירע במדינה שבינה ובין ישראל אין שום קשר מיוחד. בשל
כללי ההתמודדות של התקשורת עם אסונות, נוטים העיתונאים להתעלם מההמונים ולהתמקד בסיפורים האנושיים הפרטיים, שמייצגים בעיקר את הטוב, אבל גם את הרע המתרחש על האי. משום הקרתנות והפטריוטיות הופכים חיילי צה"ל בעיתונים הישראלים לגיבורים האנושיים הראשיים של שתי המדינות, האיטי וישראל.
הכותרות הראשיות של ידיעות אחרונות, מעריב ו"ישראל היום" שאובות מהנעשה בבית-החולים המאולתר שהקימה משלחת צה"ל בהאיטי. אתמול יילדו בו הרופאים הישראלים תינוק בריא. תצלום זהה [דובר צה"ל] של האם ובנה, כשלצדם אחיות מחיל הרפואה, מופיע בשערי שלושת העיתונים. כאות תודה, כך מדווח, החליטה האם לקרוא לבנה "ישראל".
החריג, כרגיל, הוא עיתון הארץ, המתעקש להשקיף על האיטי מבעד לפריזמה אנושית באמת, כלומר - אוניברסלית. "המשבר ההומניטרי בהאיטי מעמיק: האנרכיה מקשה על הסיוע הבינלאומי", קוראת
הכותרת הראשית של העיתון [נטשה מוזגוביה, שליחת העיתון לפורט-או-פרינס, בירת האיטי]. בדיווח שעל עמוד השער אין הבלטה למעשי ההצלה בבית-החולים הצה"לי, וגם לא לתינוק ישראל שנולד בו אתמול. אלה זוכים לידיעה בולטת בעמוד פנימי.
"חגיגה של אנושיות", קוראת כותרת בראש
דיווח מאת יוני הרש, שליח "ישראל היום" להאיטי, המופיע בכפולה הפותחת של העיתון. הרש מתייחס לפעולות הרופאים בבית-החולים שהקימה המשלחת מישראל באי. כותרת הביניים לידיעה מעבירה היטב את תמציתה: "פעוט בלי שם שוכב לבד בבית-החולים הישראלי. לא ברור איפה הוריו, אבל הוא יקבל את הטיפול הטוב ביותר".
את הדיווח של הרש מלווה מאמר מאת דן מרגלית, המופיע תחת הכותרת "
כן, גאווה ישראלית". "אני חש גאווה במדינת היהודים", כותב מרגלית בעקבות הקמת בית-החולים הצה"לי, יחיד במינו בהאיטי. "זה מעודד גינויים, שהשבח העצמי נגוע בפטריוטיזם דביק, בלאומנות שמנונית ומדוע איננו נוהגים כך במקופחים שלנו ומסביבנו, החל מן האם המוחזקת במסדרון בבית-החולים ועד לפלשתינית משכם שנבדקת בהריונה בטרם תגיע להדסה בירושלים? יש ישראלים שנפשם נוקעת למשמע מלה טובה על מדינתם. יערב להם. עם זאת אני מוכן להניח כי יש מידה של אמת בטיעונים אלה. [...] אולי אפשר היה לראות את הדברים מזווית אחרת: ישראל אינה ראויה לצל"ש, אבל נוכח עולם שמסתפק בדיווח ומעדיף להושיט עזרה במשורה בלבד, היא נראית כזוהר הרקיע".
בידיעות אחרונות הדיווח על פעולות ההצלה בבית-החולים [נעם ברקן, שליחת העיתון להאיטי] מופיע בכפולת האמצע. העמודים הראשונים מוקדשים לעוד טקסט מעניין לקריאה, מעמיק ומלא פרטים, מאת נחום ברנע, שליח העיתון בפורט-או-פרינס. "להאיטי יש דגל והמנון, אבל אין מדינה", כותב ברנע. "בעשור החולף חשבנו שאצל הפלשתינים שוררת אנרכיה, כאוס. בהשוואה למה שקורה כאן, החיים אצל הפלשתינים היו בית-מרקחת". כמו עמיתיו, גם ברנע גורף בקלות מחמאות על העזרה שמושיטה ישראל לנפגעי רעש האדמה, הן מהמקומיים והן מישראלי החי שנים רבות בהאיטי. כשהאחרון מזכיר כי "ישראל היא המדינה היחידה שבאה לחלץ למרות ששום ישראלי לא לכוד כאן", מציין ברנע ש"הישראלים פתחו את מאמצי החילוץ שלהם בבניין האו"ם, בעקבות הוראה מגבוה, בעיקר משום שאחת הנעדרות הייתה יהודייה".
שליחת הארץ, נטשה מוזגוביה, משלבת בדיווחה אזכור קצר לקשיים שבהם נתקלים עיתונאים בבואם לסקר את האיטי. "האזרחים הזרים, שרובם עיתונאים, נתפסים כמקור פרנסה עיקרי בימים טרופים אלה", היא כותבת, ובחלק אחר של רשימתה מציינת כי "עיתונאים ואזרחים זרים דיווחו על קבוצות תושבים שעקבו אחריהם לאורך רחובות רבים, כשהם מתחננים למים ומצביעים על בטנם הנפוחה מרעב". נראה כי הגורל המשותף של העיתונאים הישראלים באי מוכה האסון מביא לגילויי אנושיות נדירה גם בכלי התקשורת. בסיום דיווחו של שליח "ישראל היום" להאיטי, מופיעה הערה קצרה המבשרת כי בהכנת הידיעה השתתפה שליחת ידיעות אחרונות לאי.
