פרקליט המדינה, עמית איסמן, הנחה לערוך עבודת מטה לטיוב עבודתה של המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה (מח"ש). ההנחיה ניתנה בעקבות טענות שהועלו לגבי גיוס עד מדינה בתיקים נגד ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו.
משרד המשפטים מסר (יום ה', 19.8.21), כי במסגרת זו תיעשה הסדרה ייעודית ועדכנית של נוהלי מערך החקירות והמודיעין במח"ש בהנוגע להפעלת מקורות מודיעיניים, וכן ייעשה עיגון מובנה וסדור של ממשקי העבודה של אגף החקירות והמודיעין מול אגף הפרקליטות במח"ש. עבודת המטה תנוהל בידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר.
איסמן הורה לעגן את הנהלים הקיימים במח"ש כיום - שהם למעשה נוהלי משטרת ישראל - כך שיהפכו לנוהלי מח"ש, לצד בחינת הצורך בעריכת שינויים והתאמות בהם לנוכח ההבדל בין המשימות של שני הגופים. עוד הורה איסמן לעגן נהלים סדורים בממשק בין אגף החקירות והמודיעין במח"ש לפרקליטות מח"ש, בין היתר בנוגע להתייעצויות בדבר חומר מודיעיני רגיש שהתקבל, אישור פעולות חקירה שונות, ובנוגע לשרשרת האישורים הנדרשת ואופן קבלת האישורים בכתב.
נציב הביקורת על הפרקליטות בדק תלונה שהגיש דובי שרצר, לשעבר כראש זרוע חקירות במח"ש ומי שנקלע לעימות קשה עם מנהלת המחלקה, קרן בר-מנחם. הוא טען, כי בר-מנחם חסמה בירור טענות של מקור משטרתי, שביקש למסור מידע על תרגילים פסולים שנעשו במסגרת גיוס עד מדינה בתיקי נתניהו. רוזן קבע שאינו יכול להכריע בין גרסאותיהם של שרצר ובר-מנחם והעביר את העניין לבחינת פרקליט המדינה.
הבדיקה הוטלה על נורית ליטמן, שהייתה אז המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. גם היא לא הצליחה להגיע לממצא עובדתי, בשל העדר תיעוד כלשהו של פניית המקור או כל שיח בעניין זה, אם כי היא "מתקשה להאמין כי הדברים אירעו באופן המתואר ע"י שרצר", וכי "תיאור הדברים ע"י שרצר עצמו מעלה לא מעט תהיות". לעומת זאת, הוסיפה ליטמן, גרסתה של בר-מנחם "אינה מעוררת קושי של ממש, והדברים הדרושים הוסברו על ידה".
ליטמן הוסיפה, כי היא סבורה שיש צורך של ממש להפיק לקחים ולמנוע הישנות אירועים מסוג זה. היא המליצה להקים צוות לבחינת הנושאים הרלוונטיים במח"ש שיתמקד בהסדרת שיטות העבודה ביחס לחובת תיעוד הקשר עם מקורות מודיעיניים, וכן לעיגון נהלי עבודה סדורים בין אגף החקירות והמודיעין במח"ש לפרקליטות מח"ש.
איסמן אימץ המלצה זו, תוך שהוא מציין, שהעדר התיעוד בכתב של הפנייה הנטענת מנע למעשה את בחינת האירוע. מצב זה מעורר קשיים נוספים בגרסת שרצר והמעורבים האחרים, ובפרט - כיצד שרצר זנח עניין כה משמעותי לאחר שיחה אחת בעל-פה, בלא דיון סדור, אגב אורחא, והועלה לראשונה רק לאחר שנתיים בעקבות פרסום תקשורתי.
