מנחם מזוז, מי שמשמש בתפקיד כפול, הן של יועץ משפטי לממשלה והן של ראש מערך התביעה הכללית, מאוד היה רוצה, כנראה, ללכת בדרכם של קודמים לו בתפקיד החשוב הזה, כמו אהרן ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר ואליקים רובינשטיין, שעל יכולותיהם המשפטיות קשה לחלוק, ולהתיישב מיד עם תום כהונתו על אחד מן הכיסאות הכתומים שעליהם יושבים שופטי בית המשפט העליון, אבל עניין זה לא יכול להסתייע עתה; גם משום שמכסת השופטים בערכאה העליונה מלאה כרגע וגם מפאת שהיועץ המשפטי לממשלה מחוייב בתקופת צינון בת שנתיים לפחות.
וזאת, מן הסתם, הסיבה לכך שהיועץ המשפטי לממשלה הפורש מנסה לקבע בתודעתנו את ההרגשה שעוד לא היה כמותו; שאת תקופת כהונתו יש להכתיר כ'תור הזהב'; לא רק בגלל היחסים הנפלאים שבין פרקליטות המדינה , על זרועותיה התמנוניות, המאיימות כל אחד מאיתנו ללא כל חשש מפני גורם מרסן כלשהו, לבין המשטרה, אלא על שום ההצלחות הנפלאות שהיו לכל מערכת אכיפת החוק בהדברת ה'פשע המאורגן'- ולא היא. לא פרקליטות המדינה ולא המשטרה לא עשו נסים ונפלאות. מלחמתם בטייקוני-הפשע לא בדיוק צלחה - ועל חלקם בגירוש אלפי יהודים מבתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון עוד יבואו עימם בחשבון יום אחד.
מפכ"ל המשטרה מיהר, כמובן, להסכים עם מנחם מזוז (הידוע גם בכינוי "מני"), אבל האמת רחוקה, כאמור, ת"ק פרסה. זאב רוזנשטיין, למשל, הורשע בארצות הברית והובא לישראל רק לאחר שנשפט שם ל -12 שנות מאסר. כאן לא הצליחו שוטרי ישראל ליצור נגדו אפילו בדל ראייה. גם מאיר אברג'יל, אם יוסגר לארה"ב, יישפט בידי הרשויות הפדראליות שם. אצלנו גמגמה מערכת אכיפת החוק במשך שנים - ללא הועיל. גם בנהרייה, קשה לומר שהמשטרה נחלה הצלחה מסחררת. מי שנשלח שם למאסר היו דווקא השוטרים שביקשו לעשות דין לעצמם. את מי שעומד בראש מערך הפשיעה המקומי שיחרר בית המשפט בנצרת לאחר כמה חודשי מאסר.
אז מה באמת היה לנו עד כה? יועץ משפטי לממשלה שהזדרז לסגור את תיק השוחד של אריאל שרון, מסיבות פוליטיות מובהקות, כדי לאפשר לו להמשיך במהלך ההינתקות האווילי. מנחם מזוז, מי שמונה, לפחות, על דעתו של 'פורום חוות השיקמים', כמו דן חלוץ, הרמטכ"ל הכושל, וכמו משה קראדי, המפכ"ל חסר עמוד השדרה, פשוט מחק את כתב האישום שהכינה עדנה ארבל, אז פרקליטת המדינה , מבלי להניד עפעף.
אינני יודע כיצד היה נראה המזרח התיכון אלמלא המעשה האתרוגי של מנחם מזוז, שנבע, ללא ספק , מנאמנותו למי שטרח על מינויו לתפקידו הרם, אבל דבר אחד צריך להיות ברור: אם מנחם מזוז היה מגיש את כתב האישום שהכינה עדנה ארבל, המזרח התיכון היה היום שונה לחלוטין. החמאס ואל-קעידאה לא היו שולטים ברצועת עזה והאירנים לא היו מאיימים על מדינת ישראל ועל מצריים. מבצע 'עופרת יצוקה' לא היה מתקיים וגלעד שליט היה שוכן לו לבטח בבית הוריו.
אבל מנחם מזוז, מבית היוצר של פרקליטות המדינה, נהג באריאל שרון כבאתרוג יקר ערך ואחר כך הוא עוד סייע לו במעשיו הנפשעים בגוש קטיף ובצפון השומרון תוך שהוא מאיץ בראשי פרקליטות המדינה לעצור בניגוד לחוק מאות צעירים שהפגינו נגד הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון ולהעמידם לדין בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורי, עבירה שהעונש הנקוב בחוק בגינה הוא עשרים שנות מאסר. מעשיה אלה של פרקליטות המדינה עוד ייזכרו לה שנים רבות. כמו שזוכרים לראשי מערכת המשפט בגרמניה את התנהגותם בעת שהנאצים שלטו שם.
אולם גם בשנים שלאחר מכן לא הצטיין מנחם מזוז בשאר רוח. התנהלותו המזגזגת ב'פרשת קצב' וההדלפות לעיתונות בוודאי לא העידו עליו כעל מי שראוי להתייצב בשורה אחת עם ענקי המשפט שכיהנו בעבר בבית המשפט העליון.
ועוד לא אמרתי כלום על מה שנעשה לאהוד אולמרט, שאותו הדיחה, בפירוש כך, פרקליטות המדינה מכיסא ראש הממשלה באמצעות טריקים משפטיים מכוערים, או לחיים רמון, שר משפטים לרגע, שבו לא רצתה מי שלא רצתה רק בגלל שהוא סבר שמערכת המשפט צריכה ניעור רציני.
כעת מלין מנחם מזוז על שרי משפטים לעומתיים. זאת פשוט חוצפה של מי שסבר כל חייו שאת המדינה צריכים לנהל מי שאין עליהם, למעשה, מוראו של החוק, כשגם בבית המשפט העליון השתרש העיקרון שאין לחלוק על שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. ודוק: אין ספק ששיטת מינויים, שבה חבר-מביא-חבר, כשליוצאי פרקליטות המדינה יתרון מובהק על פני אנשי אקדמיה מובהקים ועורכי דין מן השוק הפרטי, עשתה את שלה במשך שנים.
כעת מגיע יועץ המשפטי לממשלה מזן אחר. יהודה וינשטיין, הבא עלינו לטובה, לעולם לא יעלה בדעתו לרטון כנגד שרי משפטים. למעשה, כבר עתה ברור שעידן חדש ממשמש ובא. מתינות, רצינות וכיבוד זכויות יסוד של היחיד יהיו מעתה בראש סדר העדיפויות; משהו, שמנחם מזוז, בוגר מערכת שנטלה לעצמה כוחות לא-לה, אף פעם לא הכיר.
