אורנה יוסף, עובדת סוציאלית מחוזית במשרד לקליטת עלייה: "בשנים האחרונות, 2017-2010, רואים ירידה באובדנות בקרב העולים, בעיקר בקרב יוצאי אתיופיה ומדינות חבר העמים, אך אלו עדיין הקבוצות הבולטות בקרב עולים אשר כן מתאבדים. אנו מבצעים הכשרות של יועצי הקליטה בכל הארץ, יחד עם המועצה הלאומית למניעת אובדנות, כדי להכשיר אותם כשומרי סף, ולזהות את המשפחות שיותר קשה להן". וורקי קסאי, מנהלת תחום קליטת עליה במשרד הרווחה, סיפרה כי גורמי הרווחה נותנים מענה לפניות של עולים, אשר מגיעות גם מהמשפחות עצמן, גם ממערכת החינוך והיועצות החינוכיות, וממקומות נוספים. "בכל פנייה כזו נערכת בדיקה של המקרה, עם מודעות של הקשר ותרבות, בשיטה שפיתח המשרד, כדי להבין את הצרכים של הילד והמשפחה כולה". ישעיהו יחיאלי, מנהלת תוכנית נעל"ה: התוכנית פועלת 30 שנה, והבאנו 19 אלף ילדים וילדות מכל העולם, ללימודי תיכון בארץ. הם בוחרים לבוא לשלוש-ארבע שנים, עושים בגרות ישראלית ואז נדרשים להחליט אם להישאר בארץ. למעלה מ-90% נשארים, משרתים, נכנסים להשכלה גבוהה ומשתלבים בחברה. יש לנו ילדים שבאים ממדינות שעל כל דבר קטן הולכים לפסיכולוג ויש ילדים ממדינות שבהן זה סטיגמה ולא הולכים בכלל. אז הקמנו יחידה קלינית שלנו עם פסיכולוגים מומחים. זו לא רק שפה אלא גם תרבות - הפסיכולוג צריך להיות בקיא בשפה שבין המילים. קשיי הסתגלות, געגועים לבית - אלה ילדים שלא רואים את המשפחה 10 חודשים, ובקורונה היו כאלה שלא ראו את המשפחה שנתיים. הפסיכולוגים פוגשים את הילדים עוד לפני הגעתם לארץ, לוודא שיש להם את היכולת לעמוד בתוכנית כזו, וזה הלוקסוס שלנו, לעומת עלייה. אני חושב שפיתחנו מודל שראוי להעתקה לאוכלוסיות של תלמידים עולים, בעיקר בגיל ההתבגרות, שם משבר גיל ההתבגרות, שחל אצל כל אחד, פוגש את משבר העלייה. אם הרשויות היו פונות, ולא מחכות שיפנו אליהן, כמו שאנו עושים, זה היה משפר". מיטל בק, ראש תחום חינוך, בריאות ורווחה במועצה הלאומית לשלום הילד: "הגירה ועלייה הן גורם סיכון. ילדים עולים, מלבד כלל התמודדויות של בני נוער, כגון חיפוש עצמי ובדיקת גבולות, מתמודדים עם קשיים הסתגלות, קליטה, לעתים מרחק מהשפחה הגרעינית, כניסה לחברה ולתרבות חדשה ועוד. נכון לשנת 2018, מתוך כלל הילדים המוכרים לשירותי הרווחה, 17% הם עולים. בשנים 2019-2015 אכן הייתה ירידה בדיווחים של עו"סים לפי חוק הנוער על קטינים עולים, מ-14.5% ל-10.7%, אך גם זהו עדיין נתון גבוה ומלמד על כמות לא מבוטלת של ילדים עולים שנמצאים בטיפול שירותי הרווחה. חשוב מאוד בהקשר שאחרי הקורונה בכלל, ובפרט בנוגע לילדים עולים, לספק מענה חברתי ורגשי גם לתלמידים, גם לצוותים המטפלים בהם, ובעיקר לתגבר את צוותי הטיפול, כדי שיהיה אפשר להגביר את איתור הילדים במצוקה, ולא לחכות שיגיעו פניות מצדם למערכות". יו"ר הוועדה מיכל שיר סגמן פתחה את הדיון ואמרה: "עלייה היא דבר ייחודי לישראל ולמפעל הציוני. קליטת אחינו ואחיותינו מכל קצוות תבל היא משהו שהתפללנו אליו שנים, ואני מקיימים זאת גם היום. כולנו מכירים את חבלי הלידה שעברו סבינו, הורינו, או אפילו אנחנו. ישראל היא אל רק מקום המגורים שלנו אלא הבית הנצחי שלנו, וצריך לעשות הכל לוודא שיהודים שחוזרים הביתה ירגישו כאן טוב, ירצו להישאר, ולחיות חיים נוחים". ח"כ יסמין פרידמן אמרה בסיכום הדיון: "מצוקה נפשית של בני נוער נוגעת לי בבטן הרכה. להוסיף על הקשיים של בני הנוער את ההתמודדות עם השפה, הפערים התרבותיים, ועוד קשיים רבים, זה דבר לא פשוט". הוועדה קובעת שיש לייצר שיח בין משרדי להכרת משפחות עולים עם ילדים, על-מנת לפנות אליהם בפנייה יזומה ולא להמתין לפנייתם לגורמי השונים לצורך טיפול. עוד קוראת הוועדה לחזק ולתגבר את הצוותים הטיפוליים-ייעוציים בבתי הספר.