כך מתחיל סיפורה של "המחברת" שאיתר חוקר פרטי, ששכר עורך הדין שמונה לטפל בעיזבונו של המנוח.
ומה יש בה במחברת – עמודים שלמים ובהם שמות של שחקנים, שופטים ומאמנים מענפי ספורט שונים, בעיקר כדורסל. לידם מצוינים מספרים. האם אלה סכומי כסף? מי נתן למי? מי קיבל ממי? חוקי? לא חוקי? לא ברור. בכל מקרה, זו הזדמנות פז לנפח כותרות להפריח שמועות ולזרוק האשמות, כשהאסמכתה היחידה היא רישום השם במחברת. בדרך זו טרף "מולך הכותרות" שמות של ידוענים רבים, שחקני ומאמני צמרת מענף הכדורסל ש"לכאורה" היו מעורבים ב"בנק ההשקעות" הבלתי-חוקי של
מוני פנאן. איזו מילה נפלאה היא המילה "לכאורה" בצילו של מונח זה אומרים כאן הכל, מגלגלים עיניים וטוענים כי כל הנאמר כפוף להוכחה של ממש, ועד אז הכל לכאורה. יעני "כאילו".
יום רודף יום ובכל יום כמעט מתפרסם שם אחר מתוך המחברת, עד שבאה הכותרת על סוכנת הבית של
שרה נתניהו ודחקה ידיעות אחרות.
אבל ברגע האחרון מצאו "ציידי הכותרות" שם נוסף לרכוב עליו. כתב הכלכלה החדש של ערוץ 10 גילה לצופים כי בין השמות במחברת של מוני מופיע שמו של עומרי כספי. לשעבר שחקן
מכבי תל אביב וכיום השחקן הישראלי הראשון בליגת ה-NBA בארה"ב. הישראלי הצעיר מצליח לקלוע במעט בכל משחק של קבוצתו האמריקנית סקרמנטו – מספר גבוה של נקודות וכבר זוכה להערצת אוהדי הקבוצה האמריקנית. והנה שמו של עומרי כספי זה, עומרי שלנו, מופיע, שומו שמים, במחברת של מוני... זה סקנדל. זה שווה כותרת, והייתה כותרת.
טוב, רגע במה מדובר, מה רשום ליד השם? אה, כן. רשומים שני סכומים - 200 יורו ובמקום אחר 250 יורו. לא ברורה משמעות הרישום. אבל לכל היותר קיבל השחקן 450 יורו בשני תשלומים, או הפקיד סכום כזה לצורך השקעה. אולי החזיר הלוואה. בכל מקרה, הסכום רחוק מליפול לקטגוריית סכומים שבגינם יש צורך לדווח. אבל מה זה משנה? העורך אינו שואל ומריץ את הידיעה במעלה הכותרות. הכתב הכלכלי החדש מקבל טפיחה על השכם. בתקשורת ציטטו, אבל הקפידו לתת קרדיט לכתב החרוץ [כדי שאם תהיינה טענות לכספי יוכלו לומר אנחנו "רק" ציטטנו דברים בשם אומרם]. ולא שכחו להוסיף את מילת הקסם "לכאורה".
אבל, ישאל השואל - האם יש הצדקה לכותרת ולנפנוף המכפיש בשמו של כספי? לא היה ראוי יותר להמתין עם הפרסום ולשלוח את הכתב לבדוק עובדות שיבססו אפילו במקצת את ההאשמה? לא צריך, ישיבו. "זכות הציבור לדעת". ועומדת השאלה - לדעת מה? האם לציבור אין זכות לדעת שהמוצג בפניו עבר בדיקה וביסוס בטרם נשלח להרעיש את הסיפים?
המניפולציות, העיוותים והדיווח מוטה-האינטרסים חוזרים על עצמם. אין פלא שמקצוע העיתונות נמצא בתחתית סולם ההערכה של הציבור, וגם אמינות העוסקים בו אינה גבוהה במיוחד. בקיצור – צריך להיזהר בקניית מכונית משומשת מעיתונאי... ואוסיף כמובן את המילה לכאורה, ואומר שלא כולם כאלה.
