סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, תחל לרצות את עונשה ב-15.12.21. שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון, דחתה (יום ג', 19.10.21) את בקשתה של קירשנבאום לעיכוב ריצוי עונשה עד להכרעה בערעורה, באומרה שעל פני הדברים - היא צפויה בכל מקרה למספר ניכר של שנות מאסר.
קירשנבאום נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב לעשר שנות מאסר על קבלת שוחת שיטתית בסך 2.2 מיליון שקל, בתמורה להקצאת כספים קואליציוניים שהועמדו לרשות
ישראל ביתנו. היא גם נדונה לקנס של 900,000 שקל ולחילוט של מיליון שקל. קירשנבאום הורשעה ב-15 עבירות של קבלת שוחד, בארבע עבירות של בקשת שוחד, בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, ב-15 עבירות של
הלבנת הון ובשש עבירות מס. עונש המאסר שהטיל עליה השופט
ירון לוי הוא החמור ביותר בתולדות המדינה בעבירות שוחד.
ברון אומרת כי "העבירות שבהן הורשעה המבקשת הן בעלות חומרה יתרה, כך במיוחד לנוכח
ריבוי העבירות והצטברותן... במעשים שביצעה המבקשת כמפורט בהכרעת הדין, יש כדי לפגוע פגיעה קשה באמון הציבור בתקינות פעילות המינהל וב'כללי המשחק' הדמוקרטיים. הם פוגעים באמון שנותן משלם המיסים באלה המופקדים על תקציב המדינה, ובאמונתו כי השימוש בכספים אלה ייעשה משיקולים ענייניים ולטובת הציבור. בנסיבות אלה האינטרס של השבת אמון הציבור בשלטון מקבל משנה חשיבות, באופן שיש בו כדי לתמוך בריצוי מיידי של העונש".
לדעת ברון, "על פני הדברים נראה כי סיכויי הערעור על הכרעת הדין להתקבל אינם מן המשופרים; למצער, האפשרות שחלק משמעותי מהטענות ביחס להכרעת הדין יתקבלו, עד כדי שתקופת המאסר תקוצר באופן משמעותי משום כך, ותעמוד על פחות ממספר שנים ניכר – אינה נדמית כסבירה בשלב זה". רוב ערעורה של קירשנבאום מופנה נגד ממצאי עובדה ואמינות של המחוזי, ונראה שהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהם חל במקרה זה, לפחות על חלק ניכר מהם. קירשנבאום טענה שלוי לא הביא בחשבון סתירות בין דברי העדים, אך בכך יש לערכאה הדיונית יתרון בולט על ערכאת הערעור, שכן היא מתרשמת מהם בצורה ישירה. לוי לא התעלם מסתירות אלו ויישב אותן באריכות, מוסיפה ברון.
טענה נוספת של קירשנבאום הייתה, כי לוי השתמש בצורה נרחבת מדי בכלל "פלגינן דיבורא" לגבי העדים הבעייתיים. על כך אומרת ברון: "כל אימת שבית המשפט קיבל את עדותו של עד בחלקה בלבד ודחה את חלקה האחר, הוא נימק זאת כדבעי. מעבר לכך יצוין כי גם הטענה בדבר שימוש מופרז בכלל של 'פלגינן דיבורא', תוקפת למעשה את ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט ביחס לכל אחת מהעדויות; ומשכך נראה כי כלל אי-ההתערבות כוחו יפה גם ביחס לעניין זה".
הטענות המשפטיות זכו למענה משכנע
ערעורה של קירשנבאום כולל גם טענות משפטיות עקרוניות, לשיטתה, אותן עשוי בית המשפט העליון לקבל. אלא שגם כאן אומרת ברון: "נראה כי האפשרות שחלק מרכזי מטענות אלה יתקבל,
באופן שיביא להתערבות משמעותית בהכרעת הדין – אינה נדמית כסבירה. עוד יצוין כי רבות מטענות המבקשת זכו למענה ברור, ועל פני הדברים אף משכנע, בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי". בין היתר היא טוענת, כי לוי לא התייחס לנושא העקרוני של הענקת כספים קואליציוניים משיקולים פוליטיים - אך טענה זו אינה עוזרת לה, משום שגם היא אינה חולקת שאסור לקבל תמורה בעד הקצאתם.
ברון מסכמת בנושא זה: "לא ניתן לומר כי הסיכויים גבוהים שהערעור על הכרעת הדין יתקבל על כלל היבטיו; ולמצער נראה כי האפשרות שהמבקשת תזוכה מחלק ניכר מן האישומים נראית רחוקה. והדברים נאמרים, כמובן, באופן לכאורי ומבלי לקבוע מסמרות. באשר לערעור על גזר הדין, אין זה מן הנמנע כי המותב שיישב לדין בערעור יראה לנכון להתערב בעונש, והדבר נאמר בלא נקיטת עמדה; ואולם אף אם אניח לטובת המבקשת כי בית משפט זה יראה לנכון להתערב הן בהכרעת הדין הן בגזר הדין, לנוכח האמור נראה שעונשה של המבקשת נמדד בכל מקרה בשנים והן לא מועטות. תחילת ריצוי מיידי של המאסר אינה צפויה אפוא לפגוע ביכולתה של המבקשת לממש
באופן אפקטיבי את זכות הערעור הנתונה לה".
קירשנבאום העלתה נימוקים נוספים, שגם אותם דחתה ברון. בין היתר טענה, כי מצבה הרפואי מחייב דחייה - אך ברון אומרת כי חזקה על השב"ס שידאג לבריאותה. עוד ציינה, כי היא תהיה זכאית לחופשות רק שנתיים וחצי לאחר תחילת ריצוי העונש (רבע מהתקופה); ברון משיבה: "חזקת החפות אינה עומדת לה עוד, ועונש המאסר לא הוטל עליה 'יש מאין'". טענה נוספת שנדחתה הייתה שקירשנבאום אינה מסוכנת ואינה עלולה לברוח מן הארץ; ברון אומרת, שזהו כלל איננו נימוק שיש להביא בחשבון. בהסכמת המדינה, דחתה ברון את ריצוי עונשה של קירשנבאום עד לאחר חתונת בנה בתחילת נובמבר, בתוספת תקופת התארגנות. את קירשנבאום ייצגו עוה"ד
גיורא אדרת ו
אורן אדרת, ואת המדינה - עוה"ד יעל שחף ומאור אבן-חן.
