הרדידות העיתונאית של בן כספית

איני קורא את מעריב ולמען הגילוי הנאות אעיר שאת "ישראל היום" אני ממעט לקרוא גם כאשר הוא נמסר לי בחינם. בכל פעם שאני נדרש לנמק לעצמי מדוע איני רוכש את מעריב [ ידיעות אחרונות אני רוכש בעוונותיי בסוף השבוע] התשובה המשכנעת ביותר שאני יכול לתת לעצמי היא "בן כספית". אני יכול למחול על רדידות עיתונאית, חוסר חוכמה, שטחיות, היעדר אמות מידה מקצועיות מינימאליות וכיו"ב. אלו תכונות שעיתונאים רבים ניחנו בהן למרבה הצער.מה שהופך את מטלת הסבלנות לבלתי נסבלת הוא השילוב הנורא של עיתונאי שניחן בתכונות אלו ושהוא גם ידוען וגם כוכב תקשורת מבוקש ביותר. העובדה שבן כספית הפך לכוכב תקשורת מעידה עלינו יותר מאשר עליו. לעומת הסתבכותו של בן כספית בעבר [זכורה במיוחד לרע העבודה העיתונאית המחפירה שהביאה אותו להטיל דופי נורא ומפרך מיסודו בשופט בית המשפט העליון תאודור אור] הסיפור על פיטורי הגנן הזקן שהוא גם אב שכול, על-ידי רעית ראש הממשלה, הוא באמת כישלון קטן, סתם טעות בעובדה מאד בסיסית שניתן לברר אותה בקלות, משהו שכל עיתונאי מתחיל שמרוויח אולי 5% משכרו של כספית אמור לדעת לעשות. מדובר אכן בכישלון מגוחך, ממש פעוט- עובדה צדדית בכתבה מקיפה שעניינה "האמת המטרידה על נתניהו" שבה בסך הכול הצליח כספית להטיל רפש לכל הכיוונים, בלי לפרט כמעט עובדות כלשהן על-מנת לתמוך את התזה המרכזית שלו לפיה נתניהו אינו כשיר בכלל להיות ראש ממשלה בגלל שבחר בת זוג איומה ונוראה כמו שרה. למען הגילוי הנאות את הכתבה קראתי בחינם באתרmrg וגם במקרה זה לא רכשתי את העיתון. בשלב זה נראה שהכתבה עברה בינתיים עידכון וסיפור הגנן המפוטר הושמט ממנה. התזה של בן כספית הזכירה לי גברת ראשונה אומללה מהעבר הרחוק בהיסטוריה של ארצות הברית וכוונתי למרי טוד לינקולן, בת זוג מאד לא מאושרת לנשיא ארצות הברית, ראוותנית [שיפצה את הבית הלבן בעת מלחמת האזרחים],לעתים הייתה מתנהגת באופן שהתעורר חשש לבריאותה הנפשית, מתערבת תכופות בהחלטות פוליטיות ובכלל אישה אומללה שסבלה מנישואים לא מאושרים, טרגדיות אישיות ומעל לכל מדעת קהל עוינת. זה לא מנע הציבור האמריקני לראות בבעלה אחד מגדולי הנשיאים ואני לא מתכוון לעשות אנלוגיות כלשהן. בן כספית יכול היה ללמוד משהו מידיעות אחרונות נגדו עומד נתניהו כמעט חסר אונים בשלב זה. אם ברצונך להכפיש ללא כל חשש מתביעת לשון הרע מוטב שתצטט כתב בית דין הכולל את כל ההכפשות. פרסום כזה מוגן על-פי חוק לשון הרע באשר נעטף קודם לכן בכיפת ברזל משפטית הקרויה גם כתב תביעה. הסיפור עם הגנן הזקן שהנו בד-בבד גם אב שכול המעוניין להמשיך לגרף את העלים היה כנראה פיתוי שבן כספית לא יכול היה לעמוד בפניו. החיפזון מן השטן ובן כספית הרים לבני הזוג נתניהו להנחתה וגם הם התקשו לעמוד בפיתוי ומי יאשים אותם? אולי כאן המקום לשקול שוב את היקף ההגנה הניתנת לנאמר ולנכתב בהליכים משפטיים. אנו עדים כיצד תביעה פשוטה לשכר מולן ופיצויי פיטורין הופכת לטלנובלה של ממש, ללא שום צורך משפטי אמיתי. זה הדבר החשוד ביותר בכל הפרסומים הנוגע לתביעת העוזרת נגד בני הזוג נתניהו. לעתים מתאר העובד בתביעה כזו יחס מתעמר או קשה של מעביד על-מנת להוכיח ההצדקה לתשלום פיצויי פיטורין, אבל מי שמעוניין באמת במימוש זכויותיו יודע שאל לו להרחיק לכת בהשמצות, שכן בדרך זו הוא עלול לאלץ את הצד השני להילחם עד הסוף ולא להסכים לפשרה סבירה. הפרסום המסיבי הוא ההוכחה האמיתית שההליך המשפטי הוא בעל חשיבות משנית והמטרה האמיתית שונה בתכלית. האנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה מלמדת אותנו ש"כספית צריכה להישמר בכלים אטומים, מחשש שתתאדה ותישאף על-ידי בני אדם. חימום כספית ותרכובות כספית צריך להיעשות תחת פיקוח. גם חשיפה לכספית בריכוזים זעירים עלולה לגרום נזק בלתי הפיך" הייתי ממליץ לבן כספית להחיל על עצמו את אותם כללי זהירות ,ידיעות סנסציוניות צריכות להישמר אף הן בכלים אטומים לפחות עד שהן נבחנות ונבדקות היטב שמא דבק בהן שמץ לשון הרע.