נשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, דחתה (יום ב', 25.10.21) את עתירתם של חברי כנסת מן האופוזיציה נגד הרכב ועדות הכנסת. המליאה אישרה ביולי השנה, בהעדר האופוזיציה, את הרכבי הוועדות העיקריות והעניקה לקואליציה רוב של שניים-שלושה חברים בכולן. האופוזיציה טענה, כי הרוב צריך להיות של חבר כנסת אחד בלבד.
סיעות הקואליציה קיבלו את ראשות כל הוועדות למעט שלוש, והובטח להן רוב של שלושה חברי כנסת בוועדת הכנסת ורוב של שני חברי כנסת בוועדת הכספים, בוועדת החוקה ובוועדת הרווחה.
בחלק מן הוועדות האחרות ניתן לקואליציה רוב של חבר כנסת אחד בלבד, וביתר הוועדות הוצע לסיעות האופוזיציה רוב משמעותי: חמישה בוועדת המדע; ארבעה בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי; ושלושה בוועדת העלייה והקליטה. כאמור, הצעה זו אושרה ברוב של 60 מול אפס.
לאחר הדיון הראשון בעתירה, בחודש אוגוסט, אפשר בג"ץ לצדדים להגיע להסכמות - אך כאלו לא הושגו. בחודש ספטמבר מסרה הקואליציה, כי בכוונתה לקדם באופן חד-צדדי מספר שינויים: צמצום הרוב שלה בוועדה הרווחה לאחד; הגדלת מספר נציגי האופוזיציה בוועדות הכספים והחוץ-וביטחון; הקמת שלוש ועדות מיוחדות בראשות נציגי האופוזיציה; והעלאת מספר סגני יו"ר הכנסת ל-11, מתוכם חמישה מן האופוזיציה. באוקטובר דיווחה הכנסת, כי חלק מן הצעדים תקועים בשל סירובה של האופוזיציה לשתף פעולה.
רף ההתערבות - גבוה במיוחד
חיות הביעה צער על כך שסיעות הקואליציה נזקקו להערות בית המשפט על-מנת להגיע להרכב מאוזן יותר של הוועדות. לצד זאת, היא מצאה גם טעם לפגם בהתנהלותן של חלק מסיעות האופוזיציה, שלא העבירו את שמות חברי הכנסת מטעמן לצורך איוש הוועדות, ובכך התפרקו מחובתן לייצג את האינטרסים שבשמם נבחרו לכנסת.
חיות עומדת על כך שהאופוזיציה ממלאת תפקיד מרכזי בפיקוח על התנהלות הממשלה; מציבה חלופה שלטונית ורעיונית לממשלה; ומבטיחה את ייצוגן של קבוצות שונות באוכלוסייה. היא גם מזכירה את העיקרון המקובל על הכל, לפיו יש להעניק לאופוזיציה ייצוג יחסי המתאים לגודלה - כולל בוועדות הכנסת, בהן נעשה רוב עבודת הבית. היא אומרת כי אין צורך להכריע בשאלה האם חברי כנסת מן הליכוד יכולים לעתור בעוד הסיעה עצמה סבורה שלבג"ץ כלל אין סמכות לדון בנושא, והאם האיזון צריך להיבחן במשקפי כלל הוועדות או בכל ועדה בפני עצמה.
חיות מדגישה, כי הרף להתערבות שיפוטית בעניינים פנים-פרלמנטריים הוא גבוה במיוחד, ועצם הדיון בהרכבן של ועדות הכנסת - עניין פנימי מובהק הנוגע לסדרי העבודה בכנסת - אינו שגרתי. במקרה זה גם מדובר בהחלטה של מליאת הכנסת, המורכבת מכלל נציגיו של הציבור, והסעדים המבוקשים עוסקים בתוכנה של ההכרעה הפוליטית בדבר הרכב הוועדות ולא בהבטחת קיומם התקין של הנהלים הדמוקרטיים.
במקרים החריגים בהם התערב בג"ץ בהחלטות הנוגעות לעניינה הפנימיים של הכנסת - ההתערבות נעשתה כדי להבטיח קיום הליכים דמוקרטיים תקינים. היה זה, למשל, כאשר נמנעה מסיעה האפשרות להגיש הצעת אי-אמון או נמנעה מחבר כנסת (מאיר כהנא) האפשרות להגיש הצעות חוק, וכן כאשר היו"ר דאז,
יולי אדלשטיין, דחה את דרישת הרוב לקיים הצבעה במליאה על החלפתו. לעומת זאת, נמנע בית המשפט מלהתערב בהחלטות בדבר הרכבן של ועדות הכנסת או זהות העומד בראשן, וזאת אף שלעיתים ראה בהן טעם לפגם.
חיות מציינת, כי המצב הנוכחי הוא שרק בוועדות הכנסת והכספים יש לקואליציה רוב של שני חברי כנסת, בעוד ביתר הוועדות הרוב שלה הוא של אחד בלבד - או שיש רוב לאופוזיציה. אין כלל מדויק לגבי קביעת הרוב בוועדות השונות, והוא השתנה לאורך השנים. הליכוד נהנה כיום ממספר הנציגים הגדול ביותר בכל הוועדות, למעט ועדות הכנסת והכספים; נכונות הקואליציה להגדיל את מספר חברי ועדת הכספים תפתור את הבעיה גם בה, וייצוגו יישאר נמוך רק בוועדת הכנסת. "אף אם נאמץ את עמדת העותרים לפיה יש להבטיח ייצוג יחסי בכל ועדה וועדה, אין בנמצא הוראת דין מפורשת לפיה גודלן של הסיעות צריך להשתקף באופן מדויק, והדבר גם אינו אפשרי מתמטית", מעירה חיות. המשנה לנשיאה
ניל הנדל והשופט
עוזי פוגלמן הסכימו עם חיות.
