"השיקול של צנעת הפרט חשוב במיוחד בפרסום עדויות בעבירות מין, שהרי "צנעה ובושה אלו יכול תבאנה מתלוננת שלא להתלונן על אותן עבירות שמא יהא עליה לחשוף בפומבי את המעשים. היעדר תלונה על מעשים שנעשו תפגע, למותר לומר, בעניינו של הכלל... הדברים עשויים להיות נכונים גם לאחר שהעדות נתנה במשפט, שכן בכל נקודת זמן במשפט יש להתחשב בכך שהפרסום עלול להרתיע מתלוננות אחרות במקרים אחרים. שיקול זה הוא חלק מן ההגנה שמעניקה שיטת המשפט לנפגעות עבירות מין". כך קבעה (יום ג', 26.01.10) שופטת בית משפט העליון,
מרים נאור, בערעור שהגיש עיתון '
ידיעות אחרונות' על החלטת בית המשפט המחוזי, הדן בעניין
משה קצב, שלא להתיר את פרסום עדויות המתלוננות.
בית המשפט קבע כי האינטרס של הגנה על זכותן לפרטיות עולה במשקלו על האינטרס של זכות הציבור לדעת, וכן כי אם יושמטו מן הפרוטוקולים קטעים שלמים לצורך מניעת זיהוין של המתלוננות, ממילא הפרסום ילקה בחסר, לא ישקף תמונה שלמה ויסתור את 'זכות הציבור לדעת'.
על כך ערער עיתון ידיעות אחרונות לבית המשפט המחוזי, תוך שהוא מביע דאגה מכך שבית המשפט המחוזי סותם את הגולל על אפשרות פרסום עדויות המתלוננות "אי פעם", לדבריו. בית המשפט העליון מרגיע את חששו זה של ידיעות אחרונות בקובעו כי פתוחה הדרך בפניו להגיש בקשת פרסום עם השתנות הנסיבות, ובציינו כי לא כל נימוקי בית המשפט המחוזי מקובלים עליו - כך לדוגמה להבדיל מבית המשפט המחוזי סבור בית המשפט העליון הן כי יש עניין לציבור בפרסום העדויות, והן, כי אין חשש ל"הכתמת" עדויות מתלוננות נוספות.
עם זאת, קובע בית המשפט העליון כי בשקלול כולל של מכלול הערכים המתנגשים:
"בנסיבות המקרה שלפנינו איננו סבורים כי יש מקום להתערב באופן בו איזן בית המשפט המחוזי בין השיקולים השונים, בשים לב לנקודת הזמן בה מצוי ההליך. לא שוכנענו כי ניתן היה לקבוע איסור פרסום חלקי אפקטיבי אחר, שיש בו להשיג את התכליות האמורות ובכלל זה את שיקול ההגנה על מתלוננות בעבירות מין".
הערעור נדחה, אם כן, תוך שבית המשפט העליון אינו מחייב את 'ידיעות אחרונות' בהוצאות ותוך שהוא משאיר לו פתח לבקש מחדש את פרסום העדויות, עם השתנות הנסיבות.
