דוח גולדסטון עלול ליצור השפעות הרסניות לגבי ישראל, הרבה מעבר לנזקים שהוא גרם בזירה הבינלאומית. אין להקל ראש נוכח המתקפה המקיפה כלפי ישראל לאחר פרסום הדוח ויש להתייחס אליו בהתאם, אך עם זאת, קיימות סכנות הרבה יותר גדולות ומשמעותיות אותן יש לסלק מבלי להתמהמה.
יש להודות שעד כה ההסברה הישראלית לא הצליחה להוריד מעל סדר היום הבינלאומי את תוצאות מבצע "
עופרת יצוקה", וגם לא את מסקנות דוח גולדסטון. אין כלל ודאות שתשובות צה"ל לדוח, האמורות להתפרסם בקרוב, תספקנה את העולם. האיחור הרב בתגובות, הכנה בלתי ראויה מבחינה מדינית של המבצע בעזה וההיסטריה שאחזה בממשלת ישראל, כל אלה הביאו עלינו גל של תגובות קשות תוך אינדוקטרינציה של הדעת הקהל בעולם על-ידי גורמים פרו-איסלאמיים ואנטי-ישראלים.
ישראל חייבת להיזהר משני מכשולים, פסיכולוגיים במיוחד, אשר עלולים לגרום לתוצאות עוד יותר קשות, כולל מחיר כבד בחיי חיילים.
דוח גולדסטון 2
מנהיגי ישראל חייבים לקחת בחשבון שמערכה נוספת בעזה או בלבנון היא בהחלט אפשרית, לכן יש להתכונן לכך לא רק צבאית אלא גם הסברתית. מחשש לדוח גולדסטון 2 עלולים המנהיגים הישראלים להימנע מקבלת החלטות קשות באשר ליעדי המלחמה ואופן השגתן.
דפוס הפעולה של חיזבאללה ושל חמאס דומה להפליא: שני ארגונים אלה מנהלים את המלחמה מתוך אוכלוסיה אזרחית, המהווה מגן אנושי ומקלט בטוח. אם לא יחול כל שינוי, ואין סיכוי כזה, שני הארגונים ימשיכו באותה השיטה גם בסיבוב הבא. האם המנהיגים הישראלים, שבתודעתם חרוט דוח גולדסטון היטב, יעזו להורות על מתקפה אווירית או ארטילרית על יחידות חיזבאללה או חמאס הנחבאות בתוך אוכלוסיה אזרחית צפופה? זו שאלה נכבדה שיש לתת עליה את הדעת לא בעת ההתרחשות, אלא כבר עתה. הימנעות מחשש לעוד דוח גולדסטון בתרחיש מסוג זה תהיה טעות פטאלית. הסביבה האזרחית התומכת היא המגן בפני כניעה של חיזבאללה וחמאס. רק חיסולה או מהלכים להרחקתה מקו האש יכולים לגרום לקריסת שני הארגונים. את זאת לא ניתן לעשות, בשום פנים ואופן, עם ספר חוקים ביד אחת ועין צופייה לקרב.
אהדה או אבידה - מה עדיף?
הסברים מלומדים של מנהיגי ישראל לא יסייעו בקבלת אהדה בעולם. כל שנדרש הוא להתריע כבר עכשיו, שכל פעולה נגד ישראל מצדם של חיזבאללה או חמאס תמיט עליהם אסון, וכל שהיה הוא כאין וכאפס לעומת המכה הצפויה. אסור למנהיגי ישראל להירתע מקבלת החלטות קשות, כי על כף המאזניים מונחים חיי האזרחים ועצם יכולתה של ישראל לתפקד כמדינה נורמלית. על ממשלת ישראל להודיע מפורשות שכל יעד שייראה לה כמסכן את חיי אזרחיה, יותקף בצורה בלתי פרופורציונאלית, תהיינה התוצאות אשר תהיינה. אסור שדוח גולדסטון ירתיע את מנהיגי ישראל לקבל את ההחלטות הנכונות.
גם מפקדי צה"ל עלולים לפחד מנקיטת פעולות הנראות כעומדות בסתירה למשפט הבינלאומי. במיוחד אמורים הדברים לגבי חיל האוויר והארטילריה. ה"זהירות" יכולה להוביל לחיפוש אלטרנטיבה יותר "אנושית", משמע - פעילות קרקעית רבת-היקף הכוללת לחימה מבית לבית, כניסה אל תוך ריכוזי אוכלוסיה גדולים כדי למצוא את מקומות המסתור של המחבלים וכדומה. לקחי מלחמת לבנון השנייה ואף אלפי הפעולות שצה"ל ביצע בשטחים מוכיחים שבפעולות קרקעיות רבות היקף, הסכנות לחיי החיילים גדולות מאוד. הלחימה במרחבי לבנון הסבוכים או בסמטאות עזה, מסכנת, כאמור, את חיי החיילים. אסור שבגלל דוח גולדסטון ישראל תיראה יותר "אנושית" ועם הרבה אבידות. צה"ל חייב להשתמש בכל אשר בידו כדי לנצח, אך לא פחות מכך כדי לשמור על חיי החיילים. שום דוח בעולם אינו מצדיק נפילת שערה משערות ראשו של חייל צה"ל.
אין לדעת בוודאות אם צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, אך לבטח הוא מוסרי לא פחות מכל צבא של מדינה מערבית.
