העתיד שייך לנו, הסוציאליסטים!

אפשר לומר בוודאות - העתיד שייך לנו, הסוציאליסטים. אני מאמין שהמשטר הקפיטליסטי הניאו-ליברלי העכשווי בישראל - לא יחזיק מעמד עוד זמן רב. אט-אט הולכת ומבשילה בקרב הציבור הישראלי הדעה כי משטר פוליטי-כלכלי זה פועל לטובת האינטרסים של קבוצת מיעוט קטנה בחברה הישראלית: בני עשרים המשפחות העשירות, ומעמד המנהלים המשרת אותם על חשבון האינטרסים של כלל החברה. נשאלת השאלה: אם המשטר הניאו-ליברלי עתיד לקרוס ולהיעלם, איזה משטר כלכלי-חברתי יבוא במקומו ויחליף אותו. אנסה לשרטט כיוון אפשרי לתשובה. בדורות הקודמים, המאבק בין סוציאליסטים לקפיטליסטים היה מאבק על עצם השיטה הכלכלית. הסוציאליסטים תמכו בכלכלה ריכוזית מתוכננת, המבוססת על חלוקת מכסות ייצור על-ידי השלטון. לעומתם, הקפיטליסטים נאבקו על כלכלת שוק חופשי. כל זה שייך לעבר. סוציאליסט שיבוא היום ויציע חזרה לכלכלה ריכוזית מתוכננת, ייתפס בצדק כמי שמחזיק בעמדות כלכליות דתיות פונדמנטליסטיות, שהן בעצם צידה השני של מטבע דת הכלכלה הניאו-ליברלית העכשווית. סוציאליסט מעודכן, בן הזמן הזה, מכיר בניצחון כלכלת השוק החופשי, לפחות במדינות המערב. המאבק הניטש כיום בין סוציאליסטים לקפיטליסטים אינו עוד על עצם השיטה הכלכלית של השוק החופשי, אלא על דרך יישומה וביצועה בפועל. הסוציאליסט חולק על הקפיטליסט בכך שאינו מכיר ב"ידו הנעלמה" של אדם סמית, שתבוא ותסדיר את כל הטעון הסדרה בכלכלה ובחברה, אלא מחייב את התערבות הממשלה בכל מקום שבו הדבר נדרש: בוויסות כשלי השוק, ובנקיטת מדיניות של צמצום פערים בחברה, ומתן שוויון הזדמנויות ואפשרות למוביליות חברתית לכל בני החברה. הליכה בנתיב הסוציאליסטי מחייבת חלוקה צודקת של המשאבים הכלכליים, הלאומיים והחברתיים בין בני החברה כולה - אם בדרך של התערבות הממשלה בכלכלה ובחברה, ואם בדרך שונה, אלטרנטיבית, של ארגון חיי הכלכלה והחברה. דרך חלופית לארגון החיים הכלכליים והחברתיים יכולה להינתן על-ידי הקמתם של קואופרטיבים עסקיים. המילה קואופרטיב מעלה בנו קונוטציות שליליות, המזכירות לנו את האגודות השיתופיות מימים ימימה, על החובות הגדולים שצברו ולבסוף הצורך בהסדרת חובותיהן באמצעות הסדר חוקי מיוחד. אולם קואופרטיב מודרני יכול להתקיים בכל חברה עסקית (חברה בע"מ) שבה מתקיימת חלוקה של השליטה בין כל הקבוצות המרכיבות את החברה. דהיינו, לא עוד שליטה מוחלטת בתאגיד העסקי של בעלי הון המחזיקים באופן בלעדי בשליטה, אלא חלוקת השליטה בתאגיד העסקי בין בעלי הון לבין מנהלי התאגיד, עובדיו, ואף קבוצות נושים נוספות ברמת בעלי המניות Shareholders, וכן שיתוף כלל בעלי העניין בתאגיד העסקי ברמה של ה-Stakeholders. באופן זה, החברה או התאגיד העסקיים מתמודדים, כלפי חוץ, בשוק תחרותי, חופשי וגלובלי. על החברה הקואופרטיבית להיות רווחית, אחרת תפשוט את רגלה ותעלם. אולם כלפי פנים, דהיינו מבחינת מבנה החברה והתאגיד, הם מחלקים את השליטה ואת הרווחים באופן שוויוני על-פי כללי הצדק החלוקתי. ברמת בעלי העניין, התאגיד העסקי מנוהל תוך שקלול סך כל האינטרסים של כל בעלי העניין, ושקילת שיקולים ציבוריים וסביבתיים כלליים. התאגדות קואופרטיבית והקמתם של קואופרטיבים עסקיים, הולכת ונעשית נפוצה כיום בעולם, כדרך חלופית להתאגדות עסקית. יתר על כן, אף מטעמים של יעילות כלכלית ויעילות של חלוקת המשאבים, דרך התאגדות זו מוכיחה עצמה כדרך היעילה יותר בימינו, ומועדפת על פני השיטה הניאו-ליברלית. החברה המערבית בכללה, וזו הישראלית בפרט, מצויות בחיתוליה של המהפכה הקואופרטיבית. אני מאמין כי המודל הקואופרטיבי-עסקי הוא המודל העסקי של המאה ה-21. לא עוד סוציאליזם או קפיטליזם בנפרד, כי אם סוציאל-קפיטליזם או קפיטליזם-סוציאלי - בקואופרטיב-העסקי.