אחד פיני כהן זרק נעל ופגע בפניה של נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש. מובן שהאירוע גרם לזעזוע רב שתורגם לנחשול תוכחות וגינויים מבכירים במערכות השלטון והמשפט. צקצוקי לשון וספיקות כפיים ביטאו את תחושות הזעם והתסכול על ששד האלימות לא פסח גם על סמל שלטון החוק בישראל. אין ספק כי מדובר באירוע חמור וכי יש לנהוג בעבריין במלוא חומרת הדין.
אך העניין הוא, שמרוב הצהרות וקינות, נעלמה מעיני המתלוננים עובדה פשוטה אחת שנוגעת לחפץ שפגע בפניה של ביניש. זו לא הייתה הנעל של פיני. היה זה בומרנג. בומרנג ששוגר ישירות מהיכלות בתי המשפט. פיני כהן במקרה הזה הוא רק נעל, הוא סימפטום, הוא תוצאה.
היד שגרמה לבומרנג להתעופף לעבר הגב' ביניש היא היד שחותמת על גזרי הדין המגוחכים שמייצרים ענישה עלובה. אותה רמת ענישה שמשיתים שופטי השלום, המחוזי והעליון על הרכביו ותצורותיו, על הרוצחים, הסכינאים, האנסים והבריונים - הפכה ליד המשגרת בומרנג. הבומרנג שדרכו לביניש - פגע והרג את ההרתעה.
וכשההרתעה מתה, הופקר ביטחונם של האזרחים. וכשביטחון האזרחים מופקר, אז כל ממזר מלך, כל "זבלול" מביא לידי ביטוי את מאווייו המעוותים וכל בריון אינו "דופק לאיש חשבון". הרחמנות הרגה את החתול והעכברים חוגגים. חיי אדם הפכו להפקר. מה שמתחיל באזרח הפשוט, שומר החוק, מסתיים בנשיאת בית המשפט העליון.
קרקס בהיכל בית המשפט
אין לשכוח גם את הקרקס התקשורתי שהטלוויזיה מביאה לסלון שלנו מדי ערב. קרקס בכיכובם של חובשי ספסלי האישום שמקללים ומאיימים באין מפריע מעבר לכתפם של שוטרי ליווי אדישים ועורכי דין זחוחים. מתי לאחרונה העז שופט כלשהו לטפל במיצג הזה? מתי הורה על הוצאת הבריונים ו/או מקורביהם ותומכיהם מהאולם והעמדתם לדין גם על ביזיון בית המשפט?
כל זמן שה"איש ברחוב" הוא הנפגע, הדי שוועתו לא חדרו את קירות היכלי הצדק. כעת, כשהבומרנג חבט בלב ליבו של ההיכל, אולי החברים הנכבדים יחליפו דיסקט וישתחררו מהשקפת העולם המנותקת שלהם. אולי סוף-סוף מישהו יפנים שגם לקורבן יש זכויות ולא רק לפושע, ושגם הציבור זכאי להגנה ולא רק ה"פרט".
אולי תרעד כעת היד הגוזרת שנה ורבע מאסר לבריון כבישים קטלני או עשרה חודשי שירות למכה רופאים חייתי. אולי תעלה מחשבה שנייה לפני אישורה של עסקת טיעון שערורייתית...
אובדן הביטחון - באחריות השופטים
כשהשרים והשופטים מגנים מכל במה את יחס הציבור למערכת המשפט הם מתעלמים מהגורם ליחס הזה. והגורם גלוי לכל עין. שחיקת האמון, אכזבה ורף נמוך של ציפיות - אלו המרכיבים העיקריים של הגורם הזה. כדאי שיבדקו בציציות שלהם לפני שמפנים אצבע מאשימה כלפי הציבור.
אפשר לתקן את הקלקולים האלה והתיקון הוא בידי השופטים עצמם. שיהיו קשובים לרחשי לב הציבור ולא מנותקים מהם, שיהיו נדיבים כלפי הנפגע וקשים כלפי הפוגע, שיענישו את האשם במידה הולמת ושקולה לעבירה, ושיעניקו תמיכה וגיבוי לעובדי הציבור שמנסים לאכוף את החוק במציאות בלתי-אפשרית. בכך יושב האמון, בכך תשוב ההרתעה ואיתה הביטחון של כולנו. אזרחים, נבחרים ושופטים.
שטר אובדן הביטחון מוחזר בזאת לבית המשפט והאחריות לפירעונו היא על השופטים.
