החמרה בעונשו של נניקשוילי בשל השוחד לבן-אליעזר

אברהם נניקשוילי, שהיה מבעלי חברת שמן משאבי נפט וגז וחברת מנופים פיננסיים, ירצה 21 חודשי מאסר בשל מתן שוחד לשר המנוח בנימין בן-אליעזר. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל, קיבל (יום ה', 6.1.22) את ערעור המדינה על קולת העונש ודחה את ערעורו של נניקשוילי על הרשעתו ועל חומרת עונשו. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בני שגיא) הרשיע את נניקשוילי במתן שוחד של 1.5 מיליון דולר לבן-אליעזר תמורת סיועו בהליך המס שניהל, וזיכה אותו ממתן שוחד תמורת קידום סיכוייה של שמן לעמוד בתנאים לקבלת רישיון קידוח באתר "מד אשדוד". שגיא דחה את גרסת ההגנה, לפיה היו אלו יחסי ידידות קרובים המסבירים את מתן הכסף לבן-אליעזר בדמות הלוואה. ביולי 2009 החלה רשות המיסים בהליכים בעניינו של נניקשוילי, שרכושו נאמד ב-3.35 מיליארד שקל, כדי לקבוע האם הוא תושב חוץ (כשיטתו) או שמא הוא תושב ישראל וחייב במיסים בארץ. באוקטובר 2013 חתם בן-אליעזר על תצהיר, לפיו ננקישוילי הוא תושב חוץ, ובינואר 2014 חזר על כך בבית המשפט, בו נדון ערעורו של נניקשוילי על השומה בסך 350 מיליון שקל שהוצאה לו, אם כי הערעור נדחה הן במחוזי והן בעליון. שגיא קבע, כי במועד בו העביר נניקשוילי לבן-אליעזר את הכסף - הוא כבר חשב שיזדקק לעזרתו בהליכי השומה, וציפה שהיא תהיה משמעותית במיוחד נוכח מעמדו הבכיר של בן-אליעזר. נניקשוילי אומנם טען בהמשך שמדובר היה בהלוואה, אך להעברת הכסף לא היו סממנים של הלוואה. ייתכן שההעברה הייתה גם ממניעים חבריים, אך אליהם התלווה מניע פסול בדמות קבלת סיועו של בן-אליעזר בהליכי המס - קבע המחוזי.

זה לא סכום שעובר בין חברים

בערעורו על הרשעתו העלה ננישקוילי שתי טענות מרכזיות: העברת הכספים לבן-אליעזר הייתה מטעמים חבריים בלבד ולא התלוותה לכך מטרה פסולה, והתצהיר שמסר בן-אליעזר לא היה במסגרת תפקידו ולכן אין כאן עבירת שוחד. בדחותו את הטענה הראשונה אומר הנדל, כי אין סיבה להתערב במסקנתו של שגיא ולפיה בעת הליך המס - היה לנניקשוילי אינטרס כלכלי משמעותי מאוד, אשר זלג למערכת היחסים החברית שלו עם בן-אליעזר. רשות המיסים דרשה ממנו מאות מיליוני שקלים שקל, והוא העביר את הכספים לבן-אליעזר בעיצומם של הדיונים עימה בשנת 2011. "התרשמתי כי המערער חש קרבה ודאגה לבן-אליעזר, וכי בין השניים נרקם קשר חברי הדוק, אולם בחינת מכלול הנתונים אינה מאפשרת להגדיר את הקשר האישי ביניהם כ'חברות נפש אמיצה'. די בכך כדי להבין כי המניע החברי לא היה המניע היחיד אשר עמד במוקד העברת הכספים, אלא המערער פעל ממניע מעורב של יחסי ידידות לצד מניע כלכלי", אומר הנדל. בן-אליעזר אומנם היה חולה אנוש בחודשים הקודמים, אך בעת העברת הכסף כבר היה מבחינתו של נניקשוילי גם אינטרס כלכלי עתידי אפשרי. עוד יש לתת משקל לסכום בו מדובר (1.5 מיליון שקל), אשר אינו עובר בדרך שגרה אפילו בין חברים בנפש, ולכך שהוא לא הוחזר למרות שלטענת נניקשוילי הייתה זו הלוואה. על-פי הסכם ההלוואה, התחייב בן-אליעזר לרשום הערת אזהרה לטובתו של נניקשוילי על מגרש בנס ציונה, אך הוא לא עשה זאת ונניקשוילי לא עמד על כך. גם בחירתו של נניקשוילי שלא להיעזר בייעוץ משפטי מלמדת, כי הוא ידע שמדובר במהלך פסול.

בן-אליעזר הביא את ה"הילה"

עוד קובע הנדל, כי התצהיר שנתן בן-אליעזר היה קשור במילוי תפקידו - תנאי בסיסי להוכחת עבירת השוחד. "הקשר לתפקיד אינו חייב להתבטא דווקא בפעולה הכלולה בין אלה שהן מסמכויותיו, חובותיו או מטלותיו של עובד הציבור, אלא בפעולה הנובעת מעצם מעמדו כעובד ציבור וקשורה למילוי תפקידו", הוא מזכיר. טענתו של נניקשוילי נסתרת מהתצהיר עצמו: "התצהיר עליו חתם בן-אליעזר נפתח בתיאור כהונתו כשר בממשלות ישראל השונות, לרבות כשר התשתיות וכשר התמ"ת. בבית המשפט מסר בן-אליעזר כי היכרותו עם המערער הייתה בתקופת כהונתו כשר תשתיות, ועל-רקע בקשתו לקבלת סיוע מהמערער בארגון הפגישות עם חברת גזפרום וחברת סוקר. עוד במסגרת עדותו, תיאר בן-אליעזר מפגשים עם אנשים הנמנים על המעגל הקרוב למערער ומתגוררים ברוסיה, אשר אירעו במהלך נסיעות רשמיות שלו בתפקידו כשר התשתיות וכשר התמ"ת... בן-אליעזר הביא עימו לדוכן העדים את ה'הילה' הקשורה למעמדו הציבורי, לרבות היותו עובד ציבור, לצורך תמיכה בטענת המערער בדבר תושבותו, ויצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין פעילותו הציבורית כשר בממשלת ישראל, לבין נסיבות היכרותו עם המערער ותרומתו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל". בנוגע לחומרת העונש מזכיר הנדל, כי עבירת השוחד מחייבת ענישה מחמירה ולרוב מאסר בפועל. אומנם בן-אליעזר הוא שביקש את הכסף על-רקע החברות עם נניקשוילי, אך יש להביא בחשבון שהשוחד ניתן לנבחר ציבור בכיר במיוחד ותוך הסוואה בהסכם הלוואה פיקטיבי. הנדל מזהיר מפני מתן משקל יתר למניע החברי שבהענקת הכסף, ומדגיש: "קשר חברי בין הנותן לבין המקבל כשלעצמו אינו יוצר חסינות או פטור מאחריות פלילית". הנדל מוסיף לחומרה את העובדה, שמטרת התצהיר הייתה לבטל שומת מס בסך 350 מיליון שקל. השופטים ענת ברון ועופר גרוסקופף הסכימו עם הנדל. את נניקשוילי ייצגו עוה"ד ירון קוסטליץ, שמחה אלבחרי, דניאל רוזנבלום, נתי שמחוני ויואב סננס; ואת המדינה - עוה"ד שרית משגב, אלעד פנחס, סוזנה שור-פולק וחופית שרים.