הפוסלים מתן גזר דין מוות חוטאים יותר מחטא אחד. ראשית, מתעלמים מהעבירה החמורה שבוצעה ע"י הנדון למוות וזאת כאשר נבחנו כל ההיבטים האפשריים לקולא - ע"י השופטים, הסתמכות על מומחים, ע"פ בקשתם של האחרונים ועל הכל, הקורבנות במקרה הנדון שלא היה להם כל קשר סיבתי לרוצח שלא לדבר שהקורבן נרצח כי במקרה נקלע לאירוע. שנית - וזה חמור לא פחות - ביצוע גזר הדין נוגד את השקפתו, אמונתו וכל דבר אחר, של המתנגד לפסק דין ממות ורק בגלל זה הרוצח מקבל את חייו במתנה על-אף שלקח את חייו של אדם, כך סתם.
כאשר אני כותב את הדברים כאן, עומדות לפניי שלוש נפשות שהמילה מזועזע מרציחתם, אין בה כדי לתת רגיעה.
הראשונה, מרגריט לאוטון שהייתה על החוף בפיקניק עם ילדיה הקטנים והדבר האחרון שיכלה לחשוב היה שיפגע בה קליע מירי בין כנופיות הפשע. כך, תוך שנייה, ילדיה איבדו את אימם ונהפך עולמו של בעלה שחווה את הטרגדיה עד היום. הנפש השנייה היא הנערה שקד, שכיום הייתה יכולה להיות איתנו וגם היא נהרגה מקליע שנורה בין כנופיות, שיכל לפגוע בכל אחד מאיתנו, לו היינו במקרה באותו מקום שהיא הייתה. הנפש השלישית היא אריק קרפ, שנרצח במהלומות אכזריות ע"י משוטטים במקרה ברחוב, כאשר היה עם אשתו ובתו בבילוי בטיילת.
הפושעים הרוצחים לקחו את חייהם של אזרחים, במסגרת עיסוקם ה"רגיל" שאין אנו יודעים מה הצליחו לעשות עוד בחייהם ועתה, חייהם ניתנו להם במתנה.
ישנו היבט נוסף שצריך להילקח בחשבון: אותם שממררים את חיי האזרחים מדי יום ועושים את חייהם תלות בידי טיפוסים כמו הנדונים כאן, הם גם קורבנות של חברה שלא יודעת להוציא מתוכה הנהגה שתמנע מצב כמתואר לעיל ובו זמנית, למנוע את גידולם של עשבים שוטים. בינתיים, אם הנהגה לא מצליחה לעשות כנ"ל, היא חייבת להגן על אזרחיה ולגזור עונש מוות שירתיע וימנע גידולי פרא כמו הנדונים כאן.
