גבריאל בך, שהיה פרקליט המדינה בשנים 1989-1962 ושופט בית המשפט העליון בשנים 1997-1982, הלך לעולמו (יום ו', 18.2.22) בגיל 95.
בך נולד בגרמניה ומשפחתו עלתה ארצה ב-1940, ברגע האחרון לפני כיבוש הולנד - אליה עברו שנתיים קודם לכן - בידי הנאצים; את בר-המצווה שלו חגג בך על סיפון הספינה "פאטריה" (שטבעה מאוחר יותר). הוא למד משפטים והתמחה בלונדון, חזר ארצה ב-1951 ושירת שנתיים בפרקליטות הצבאית; מאוחר יותר היה שופט צבאי במילואים, בדרגת אלוף-משנה. בשנת 1953 החל בך לעבוד בפרקליטות המדינה, בשנת 1960 מונה לסגן פרקליט המדינה, ובשנת 1965 - למשנה לפרקליט.
בשנים 1962-1960 היה בך חבר בצוות התביעה במשפטו של אדולף אייכמן, ייעץ ללשכה 06 - הגוף המשטרתי שחקר את אייכמן והכין את התיק - ועמד בקשר עם אייכמן בעת מעצרו ועם סניגוריו לאחר שהתמנו. במשפט עצמו ישב בך בספסלי התביעה, הציג את הראיות בנוגע לשואת יהודי הונגריה וכתב את הטיוטה לטיעונים לעונש בה ביקשה המדינה לגזור על אייכמן עונש מוות. בין הפרשות בהן טיפל בך כפרקליט המדינה: פרשת שחיתות הקבלנים בשכונת תל גיבורים בחולון, הצתת מסגד אל-אקצה בידי מייקל רוהאן, פרשת השחיתות בחברת נתיבי נפט, בקשתו של המאפיונר האמריקני מאיר לנסקי לעלות ארצה, הארכיהגמון המחבל הילריון קפוצ'י, העמדתו לדין של השר אהרון אבוחצירא ופרשת אשר ידלין.
בבית המשפט העליון נחשב בך לשופט ליברל, במיוחד בנוגע לחופש הביטוי, לדיני איסוף ראיות ולזכויות הנשים. במערכת הבחירות לכנסת ה-11 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ויצר אמנה תקדימית לשמירת כללי התנהלות במערכת הבחירות, שעליה חתמו נציגי כל המפלגות הגדולות. לאחר פרישתו מבית המשפט, שימש בך כיו"ר הוועדה הציבורית לבחירת מועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ערב מינויו של מני מזוז לתפקיד. בשנת 2005 עמד בראש הוועדה שבחרה את היועץ המשפטי של הכנסת, ומספר שנים עמד בך בראשות הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. הוא היה גם יו"ר הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל וכיהן כיו"ר הוועדה המחלקת את פרס א.מ.ת.
