בקשה לתביעה ייצוגית נגד גוגל שהוגשה בישראל תידון על-פי החוק הישראלי. כך קובעת לראשונה (יום א', 20.2.22) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. החלטה זו מצטרפת לפסק דינו של בית המשפט העליון מחודש מאי 2018, ולפיו תביעות כאלו נגד חברות ההיי-טק הבינלאומיות יידונו בישראל. אותו פסק דין (בהרכב) קבע את מקום הדיון, וכעת קובעת ברון (בדן יחיד) את החוק לפיו יתקיים הדיון.
בתנאי ההתקשרות של גוגל, להם צריכים להסכים משתמשיה, נאמר: "בבתי המשפט בארצות מסוימות, חוקי מדינת קליפורניה אינם חלים במחלוקות מסוגים מסוימים. אם אתה מתגורר באחת מהארצות הללו, ובמקרים שבהם חוקי מדינת קליפורניה אינם חלים, יחולו חוקי ארץ מגוריך במחלוקות הקשורות לתנאי שימוש אלה. בכל מקרה אחר,
אתה מסכים לכך שחוקי קליפורניה, ארה"ב, למעט כללי ברירת הדין של קליפורניה, יחולו בכל מקרה של מחלוקת הנובעת מתנאי שימוש אלה ומהשירותים או בקשר אליהם".
ברון אומרת כי לשונו של הסעיף ברורה: במקום בו לא חלים דיני קליפורניה - יחולו הדינים המקומיים; ומכאן, שעל תביעות המוגשות בישראל יחול הדין הישראלי. די בכך, היא אומרת, אבל אפילו אם יטען מאן דהוא שהלשון אינה ברורה - בחינת תכליתו של הסכם השימוש מובילה אף היא לאותה מסקנה. חוזה שירות הוא חוזה אחיד וככזה עליו "לבטא איזון ראוי, המאפיין צדדים סבירים והוגנים הפועלים בתום לב להגנה על ענייניהם, ושעושים כן מתוך התחשבות בעניינו של הצד האחר. בהתאם, יש לפרש את הסכם תנאי השירות באופן שבו משתמש סביר היה מפרשו".
מה יסיק המשתמש הסביר גוגל טענה, שכוונתה הייתה שאם ניתן להחיל את דיני קליפורניה במדינתו של התובע - אזי יש להחיל אותם. ברון מגיבה: "פרשנות זו של התניה הגיונה בצידה, אלא שמשתמש סביר המעיין בנוסחה יסיק שבמקרה של סכסוך בינו ובין גוגל הדין שיחול הוא הדין הישראלי. המשתמש אינו נדרש לשים עצמו בנעליה של גוגל, ולנסות לשער מהם השיקולים שעמדו מאחורי נוסח הסכם תנאי השירות ותניית ברירת הדין שבו, והוא רשאי להניח שכוונת גוגל היא למשמעות הרגילה המסתברת למקרא לשון תניית ברירת הדין כפשוטה.
"זאת ועוד. הסכם תנאי השירות הוא חוזה צרכני אחיד בין משתמש שאינו מיומן בקריאת חוזים מסחריים, ובין תאגיד גלובלי מסחרי בעל משאבים פיננסיים רבים וסוללת יועצים משפטיים. פערי כוחות אלה מחייבים להטיל על גוגל אחריות לניסוח הסכם תנאי השירות באופן בהיר ככל האפשר, בשפה פשוטה יחסית, וללא סייגים מיותרים. זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתניית ברירת דין המגלמת השלכות מהותיות בנוגע לאופן שבו המשתמש זכאי לממש את זכויותיו המשפטיות במקרה של סכסוך; וכאשר מדובר בתניה שבמקרים מסוימים עלולה אף ליצור אפקט מצנן למימוש זכות הגישה לערכאות של צד לחוזה.
"אף על-פי כן, תניית ברירת הדין במקרה דנן מנוסחת באופן עמום, על דרך השלילה, כך שהיא מתמקדת במקרה 'החריג' ('במקרים שבהם חוקי מדינת קליפורניה אינם חלים') ולא מבהירה בצורה חד- משמעית מהו הכלל המשפטי שיש להחיל. במצב דברים זה יש לפרש את הסכם תנאי השירות נגד האינטרס של גוגל, זאת בהינתן העובדה שגוגל היא הגורם שניסח את ההסכם, ובהתאם לכך יש לבכר את הפרשנות שלפיה הדין הישראלי הוא שחל במקרה של סכסוך בין המשתמש ובין גוגל, ומשמע שהדין הישראלי הוא שחל על בקשות האישור".
ברון דחתה את ערעורה של גוגל על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אסתר שטמר), לפיה הדין הישראלי הוא שיחול בשתי בקשות לתביעות ייצוגיות נגדה. באחת הוגשה בשנת 2015, בטענה להפרת תנאי הפרטיות בכך שפרטיהם של המשתמשים בשירותי אנדרואיד הועברו למפתחי יישומונים המופעלים בסמארטפונים המשתמשים במערכת הפעלה זו. השנייה הוגשה בשנת 2018, בטענה שהחברה שומרת את פרטי המשתמשים בשירותי הדוא"ל שלו ומשתמשת בהם לצרכים שונים.
גוגל חויבה בתשלום הוצאות בסך 12,000 שקל. את גוגל ייצגו עוה"ד רותה לובן, שגיא שיף ומעין מלכה-רובלין; ואת התובעים ייצגו עוה"ד עמית מנור, לידיה מנדלבאום; גרגורי פאוסט קורצ'מני, גיא שגיא, עמית גולד ואבישי כהן.