המטוס הייעודי לראש הממשלה ולנשיא המדינה ("כנף ציון") יעלה הרבה יותר מן המתוכנן, הטיסה בו תהיה יקרה משמעותית מאשר בחכירת מטוס אזרחי והפרויקט מצוי בפיגור של שלוש שנים - קובע (9.3.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.
כיום ראש הממשלה טס במטוסים אזרחיים שנחכרים מאחת מחברות התעופה, ונשיא המדינה טס בטיסות מסחריות. באפריל 2014 המליצה ועדה בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג על רכישת מטוס ייעודי להטסת נשיא המדינה ורה"מ במסגרת תפקידם, והמלצתה אומצה בהחלטת ממשלה. באוגוסט 2015 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני, כי משרד רה"מ יאפיין מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה וירכוש אותו במכרז באמצעות משרד הביטחון ואישר את הערכת התקציב עבור רכש המטוס, הסבתו, תחזוקתו והפעלתו למשך חמש שנים. עוד נקבע בהחלטה כי הבעלות על המטוס תהיה של משרד רה"מ וכי חיל-האוויר יטיס אותו. בספטמבר 2016 חתם משרד הביטחון עם התעשיה האוירית על הסכם לרכש מטוס, ביצוע התקנות בו, תפעולו ותחזוקתו, ותע"א החלה בביצוע העבודות.
במשרד רה"מ לא נמצא תיעוד לעבודת המטה שנעשתה בשנת 2010 לצורך קביעת הדרישות המרכזיות בפרויקט כגון טווח הטיסה הישירה, דגם המטוס וגילו וכן דרישה שהמטוס יכיל 120-100, כפליים מהמספר המירבי של הנוסעים שהצטרפו בפועל לטיסות רה"מ בשנים 2010 ו-2011 (61 נוסעים); המטה לביטחון לאומי דרש, בלא לנמק, אפשרות ל-200-150 נוסעים. הדרישות המרכזיות שקבע משרד רה"מ בשנת 2010 (טווח הטיסה הישירה, מספר הנוסעים במטוס ותצורת הפנים שלו) לא נבחנו במסגרת תהליך קבלת ההחלטות שבוצע בשנים שלאחר מכן.
137 מיליון שקל יותר מההערכה
משרד הביטחון הציג בפני ועדת גולדברג הערכת עלות רכש המטוס והסבתו (ללא עלויות הפעלה) בהיקף של 70 מיליון דולר, אולם הערכה זו לא כללה רכיב מע"מ ואת עלות ההשקעה הראשונית הנדרשת אם המטוס יופעל על-ידי חיל-האוויר (6.5 מיליון דולר). המל"ל, אשר השווה בין שתי העבודות להערכת עלויות הפרויקט - של צוות משרד האוצר ושל צוות משרד הביטחון - והציג לוועדה את ממצאי ההשוואה, לא הדגיש בפניה כי הערכת העלויות לא הייתה על בסיס השוואתי בהיבט המע"מ. המל"ל לא הבהיר לוועדה אם מחיר היעד שקבע (50 מיליון דולר) כולל מע"מ או אינו כולל מע"מ ואם כולל את עלות ההשקעה הראשונית הנדרשת אם המטוס יופעל ע"י חיל-האוויר.
העלויות שאישר הקבינט בסופו של דבר, 729 מיליון שקל, היו גבוהות ב-137 מיליון שקל מהעלויות של צוות משרד הביטחון שהוצגו לוועדה. המל"ל לא הדגיש עובדה זו בפני הקבינט. נוסף על כך, המצגת שהציג המל"ל לקבינט לא הייתה מעודכנת בנוגע להערכת העלות הכוללת של המטוס, והנתונים שצוינו בה ובהצעת ההחלטה שהעביר המל"ל לקבינט עבור רכש המטוס לא היו על אותו בסיס השוואתי.
המל"ל הציג לקבינט בעיקר את החשיבות הביטחונית שברכש מטוס ייעודי עבור ראשי המדינה, הן מבחינת הצורך בהגנה על המטוס והן מבחינת הצורך בקשר לוויני מאובטח ורצוף במהלך הטיסות. עם זאת, המל"ל לא פירט לגבי כמה היבטים ביטחוניים מהותיים, וחברי הקבינט לא דנו בהם: המענה שניתן לאיומים הביטחוניים שהיו ידועים באותה עת, פערים ויכולות בהיבט ביטחוני מסוים והאחריות הביטחונית לשלב ההסבה בפרויקט. כמו-כן לא הוצגו בקבינט נושאים נוספים, כגון תצורת המטוס, המשמעויות של רכש מטוס בן 20 שנים לעומת מטוס חדש יותר, החלופות האפשריות הנוגעות לבעלות על המטוס, לגורם שיטיס אותו ולאתר חניית הקבע שלו, משמעויותיהן ועלותן.
אגף הביטחון במשרד רה"מ והחטיבה לאבטחת אישים בשב"כ הגדירו חלק ניכר מהדרישות הביטחוניות - שהוערך ב-92 מיליון שקל - רק לאחר אישור הפרויקט בקבינט, סמוך לפרסום המכרז ואף במהלך השלב המכרזי (לפני הגשת ההצעות). השב"כ הגדיר מענה ראשוני וכללי בלבד בתחום ההגנה מפני איומי סייבר, וזאת שבועיים לפני אישור הפרויקט בקבינט. נציגי חטיבה טכנולוגית בשב"כ, שהם בעלי הידע בתחום זה, לא היו מעורבים בפרויקט לפני אישורו בקבינט, ומעורבותם החלה לאחר השלב המכרזי - בתחילת 2017. נוסף על כך, המכרז כלל דרישות כלליות בלבד בתחום זה.
שני סיבובים של שינויים
הערכת העלויות שהוצגה בוועדת גולדברג בשנת 2014 בחישוב לחמש שנות הפעלה הייתה 592 מיליון שקל; בהחלטת הקבינט באוגוסט 2015 אושרה עלות של 729 מיליון שקל; ובהחלטת הממשלה מאוגוסט 2016 אושרה עלות בסך 590 מיליון שקל בהתבסס על תוצאות המכרז, הערכת עלויות חיל-האוויר וסיכום רה"מ מהחודשים יוני-יולי 2016, אך בלא תהליך מובנה וסדור.
רוב השינויים שנכללו בחבילת השינויים הראשונה, בסך 47 מיליון שקל, היו בהיבטים של תצורה ועיצוב, למרות שהם הוגדרו במסגרת המכרז. השב"כ ומשרד רה"מ הוסיפו שינויים בחבילה השנייה, בסך 13 מיליון שקל, שאת חלקם ניתן היה לשלב כבר בסיבוב הראשון, דבר שהביא לחוסר יעילות שהיה כרוך בין היתר בתכנון מחדש ובתהליכי מו"מ, ולעיכוב נוסף בלוח הזמנים.
היוזמה לרכש מטוס ראשי המדינה החלה בשנת 2010. כעבור יותר מעשור, נכון למרס 2021, המטוס שנרכש לצורך זה בשנת 2016 טרם נמסר למשרד רה"מ וטרם החלו להתבצע באמצעותו טיסות של ראשי המדינה, והפיגור בלוח הזמנים הוא קרוב לשלוש שנים. הפיגור נגרם בין היתר מהסיבות האלה: שינויים רבים בעיצוב הפנים של המטוס ועיכובים בקבלת החלטות במשרד רה"מ בנוגע לחומרי הגימור והגוונים במטוס; התחייבות תע"א ללוחות זמנים קצרים מדי למסירת המטוס; הערכות חסר של תע"א להתקנת ציוד במטוס ועיכובים שלה בהעברת דיווחים לרשות התעופה האזרחית; מימוש דרישות ביטחון מחמירות עקב העברת האחריות לאבטחת המטוס וסביבתו לאגף הביטחון במשרד רה"מ; והשפעותיה של מגפת הקורונה.
עלות הטיסה הממוצעת במטוס ראשי המדינה (ובכלל זה עלות ההקמה, ההסבה, ההפעלה ועלות ההון) צפויה להיות גבוהה ב-108% מהעלות של טיסה ממוצעת במצב הקיים של חכירת מטוס אזרחי (5.2 מיליון שקל לעומת 2.5 מיליון ש״ח). הכיסוי הביטוחי המתכונן עבור המטוס נמוך מעלות הקמתו: 204 מיליון שקל לעומת 382 מיליון שקל.
לצד כל אלו אומר אנגלמן, כי במטוס ראשי המדינה קיים שיפור ניכר לעומת המצב הקיים (חכירה של מטוסים אזרחיים) ברמת הביטחון, לרבות בהיבטים של ההגנה על המטוס ואבטחת המידע בו, התקשורת, השליטה, התנאים במטוס, השירות שניתן בו וכן הזמינות שלו.
