נשים בטופ: כיום נשים מכהנות במשרה הפוליטית הבכירה ב-7 מתוך 38 מדינות ה-OECD. ביניהן ניתן למנות את ג'סינדה ארדרן (ניו-זילנד), מֶטֶה פרדריקסן (דנמרק) ומגדלנה אנדרסון (שוודיה). בעשור האחרון כיהנו נשים בתפקיד ראשת ממשלה או נשיאה ביותר ממחצית (21 מ-38) מדינות ה-OECD. ב-14 מתוך 38 מדינות ה-OECD נשים לא כיהנו עדיין בתפקיד החשוב ביותר. במדינות אלה נכללת גם ארצות הברית, אך כהונתה הנוכחית של קאמלה האריס בתפקיד סגנית-הנשיא – האישה הראשונה בתפקיד – מסמנת התפתחות חשובה.
גולדה מאיר הייתה השלישית בעולם בתפקיד הבכיר: ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שבהן הגיעה אישה לתפקיד הפוליטי הבכיר במדינה, כאשר גולדה מאיר מונתה לראשות הממשלה ב-1969.
נשים בממשלה: עד שנת 1974, האישה היחידה אשר כיהנה בממשלות ישראל הייתה גולדה מאיר. מלבדה היה שולחן הממשלה מיותם לחלוטין מנשים. הבאות בתור להתמנות לתפקיד שר היו שולמית אלוני (1974), שרה דורון (1983), שושנה ארבלי (1986) ואורה נמיר (1992).
שתי הממשלות האחרונות רשמו, כל אחת בתורה, רמות שיא חדשות של ייצוג נשי בממשלה. הממשלה ה-35, ממשלת נתניהו-גנץ, כללה בראשית כהונתה מספר שיא של 8 נשים בתפקידי שר, פי 2 מהשיא הקודם. עד אז כיהנו בממשלה בנקודת זמן נתונה 4 נשים לכל היותר. הממשלה הנוכחית, ממשלת בנט-לפיד, שברה את השיא ומכהנות בה כיום 9 נשים מתוך 28 השרים (32%).
לדברי פרופ' קניג, הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית נמצא כיום ברמות שיא – בכנסת, בממשלה וגם ברשויות המקומיות, אך יש גם היבטים בהם השיפור בייצוג הפוליטי הנשי מדשדש. הגידול בנוכחות הנשית בממשלה לא תורגם לעת עתה למינוי שלהן לאחד ממשרדי הממשלה היוקרתיים. שרת החוץ האחרונה שכיהנה הייתה ציפי לבני (2009-2006) ובשני המשרדים היוקרתיים הנוספים – הביטחון והאוצר – לא כיהנו נשים מעולם. מעבר לכך, כיום מכהנת רק ראשת מפלגה יחידה – מרב מיכאלי במפלגת העבודה, מלבד זאת, כל עוד המפלגות החרדיות ימשיכו בסירובן לשבץ נשים ברשימות המועמדים שלהן, הסבירות להתקרב לשוויון מגדרי בייצוג כנסת תהיה קלושה.