לצערי, משרד החינוך אימץ את מקסם השווא של ההפרטה .
בכך אפשר למלתעותיו של אותו מקסם שווא לטרוף את אחת הפנינות החינוכיות , שידעה מדינת ישראל - את האולפנים להקנית השפה העברית, שהפעיל משרד החינוך במשך עשרות שנים ברחבי הארץ.
אני מתיחס לנושא מתוך נגיעה אישית, כמי שבעבודתו החינוכית בכפר הנוער ניצנה גם ניהל במקום את מערך האולפנים להקנית השפה העברית מספר שנים. אולפנים בהם למדו מאות צעירים בגילאי 18-30 מארצות חבר העמים ומאתיופיה.
מי שמבקש לתחום את כל המישורים הערכיים , החינוכיים והלימודיים באולפן להקנית השפה העברית ב-ד' אמות של התחשבנות עסקית של רווח והפסד חוטא ליעודים החינוכיים , שכדי לממשם עמלו קשה אלפי מורים באולפנים, הפועלים ברחבי הארץ כבר למעלה מששים שנה.
אולפן זה לא רק הקנית האלף בית, זו הקנית תרבות, עריכת טקסי חגים כמו מודל של סדר פסח. טיולים באתרים בארץ ישראל, כמו הכותל ומצדה.
אולפן זה אוסף של אנשים, חלקם בעלי השכלה אקדמית גבוהה שיכולת הלמידה שלהם היא גבוהה יותר, וחלקם מדדים בצעדים אטיים יותר ולכן נדרש להעניק להם תגבור של שעות הוראה. את המגוון הקוטבי הזה להכניס למיטת סדום של ההפרטה - לרשת של בתי ספר פרטיים: זו פשיטת רגל חינוכית וערכית.
אולפן זה גם אוזן קשבת למצוקה של תלמיד, זו הושטת יד לתלמיד שהמפגש עם מקום חדש לא תמיד האיר לו פנים. את שלל ההתחיבויות הערכיות והחינוכיות שכל אולפן נטל על עצמו אי-אפשר להפריט ולתחום אותם למיטת סדום של תקצוב לבית ספר פרטי.
רשת של בתי ספר פרטיים , שתהיה קבלן ביצוע , יש לה מטרות עסקיות הכוללות רווחים כספיים. זה מצער ומכאיב שאת המפעל היפה של האולפנים להקנית השפה העברית מעלה משרד החינוך על שרטון ההפרטה , שתאפשר ל"קבלני חינוך" להפיק רווחים כספיים, כפי שמפיקים "קבלני כוח אדם" המעסיקים פועלי נקיון במשרדי הממשלה.
