בוודאי קרה לכם ששוחחתם עם בן / בת הזוג בגילוי לב ואמרתם את אשר על ליבכם, ובעוד אתם מבטאים קשייכם או את רצונכם בשינוי מצידו/ה, וחשים לעומק את חשיבות דבריכם, בן/ת הזוג התעלם מדבריכם, ראה אותם כטפלים ולא הבין לעומק את רגשותיכם. הוא שמע הכל. אמרתם לו הכל. אבל, הוא לא ייחס לכך חשיבות מתאימה.
מדוע זה קורה? מה קובע את מידת החשיבות שאנו מייחסים לדברים? מה קובע את הדרך בה אנו תופסים את המידע ומפרשים אותו? כדי לענות על-כך נדון בקצרה במאפייני התפיסה האנושית ונגיע למסקנות מרתקות. אנו תופסים מידע בשני תהליכים מקבילים:
התפיסה הרגשית נעשית "מלמעלה למטה". מוטמע בנו זיכרון רגשי לא מודע, באבי טיפוס נפרדים, המותאמים לאירועים אותם חווינו. כאשר אנו תופסים מצב עכשיווי כדומה למצב שאותו חווינו בעבר, אנו משליכים עליו את הזיכרון הרגשי הלא מודע שמוטמע בנו ומפעילים את התגובה הרגשית הרלוונטית.
במקביל לתהליך התפיסה והפעלת התגובה הרגשית הרלוונטית, אנו גם מעדכנים את הזיכרון הרגשי שמוטמע בנו, רוכשים עוד ועוד ניואנסים - זו תכונת הרגישות. בדרך זו אנו מטמיעים עוד ועוד זיכרון רגשי מורכב ונרחב רלוונטי שאותו נוכל ליישם ביעילות בהמשך.
מנגנון תפיסה זה מאוד יעיל. באופן מיידי יש לנו תמונת מצב כוללת על המצב. אבל, בדרך זו אנו תופסים מידע בצורה סובייקטיבית וחלקית. התפיסה הרגשית היא חלקית, שכן נוכל לתפוס מידע ביעילות רק בתחומים בהם הטמענו זיכרון רגשי בעבר. לדוגמא:
- אדם אחד יהיה בן זוג רגיש ותומך. אחר כלל לא יוכל לייחס חשיבות לטיעוניה של בת זוגו.
- אדם בעל חוש ניקיון יחוש חרדה למראה כתם. אדם אחר, שלא הטמיע זיכרון רגשי רלוונטי מספק, כלל לא יקלוט כתם זה.
התפיסה הזו סובייקטיבית, שכן נוכל לקלוט מידע רק בהתאם לזיכרון הרגשי הלא מודע שמוטמע בנו. דוגמה שתמחיש זאת היא האופן השונה מהותית בו אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית קולטים ומפרשים את אותן עובדות אובייקטיביות. נראה שהם חיים על פלנטות אחרות.
התפיסה המודעת נעשית "מלמטה למעלה". למשל, איסוף צלילים לכדי מילה. תפיסה זו מאוד לא יעילה, שכן לא נוכל לקלוט מידע ביעילות אם ננסה לשים לב לכל צליל שנאמר לכל פרט בחדר וכדומה. תפיסה זו גם לא מאפשרת להבין מידע. משמעות של מידע נוצרת רק מההקשר בו הוא משובץ. למשל, מילה היא אוסף צלילים. אנו מייחסים לה משמעות רק על סמך הקשרים קודמים שמוטמעים בנו.