דוח גולדסטון וכל הנלווים אליו שלא יורדים מהכותרות, הוא עוד דוגמה לנציגי ציבור שלנו, שלא נותנים תשובה הולמת, בין השאר, למבצע "עופרת יצוקה", וזו רק דוגמה.
אין ספק שבכל מלחמה מתרחשים דברים נוראים. וכי יש דבר חמור ומדכא יותר מהרג אנשים? אבל כמו בהרבה נושאים, כמו באובדן חיי אדם, שוכחים ומתעלמים ממה שקדם להם, כמו שקוראים סיפור או רואים סרט לא מהתחלה.
למיטב ידיעתי, לא נשאלה שאלה עיקרית, ולפחות לפני שבכלל היו אצלנו הרג וחורבן שבעקבותיהם היו פעולות תגמול, ויותר מזה. כך מהפרעות, דרך אירועי טרור ולאחר מכן מלחמות, והסיפורים ידועים. כך גם בתקופת פיצוצי האוטובוסים, על הילדים והנשים שהיו בתוכם, רציחות אנשים שישבו בגן ציבורי, חדירה ליישוב והריגת אם מניקה עם ילדה שינק. לא נשאלה השאלה הפשוטה - למה? הרי הנפשות הנטבחות והמוזכרות לעיל הן לא צבא שנלחמים בו.
המצב שלנו, בתוספת שאר הצרכים שמחייבים הנהגה ראויה, מתעלם מהשאלה היסודית, ממש כמו אצל ילדים - מי התחיל? ומי שהיה חייב לענות על כך וגם לתת תשובה הולמת, אפילו לא מגיע לדרגתם של הילדים.